בתחילת הסרט החדש של 'סטארטרק', מתהלך קפטן קירק המיתולוגי (כריס פיין) במסדרונות חללית האנטרפרייז עם פרצוף מבואס רצח. בוויס אובר הוא מתבכיין על כמה משעמם ונמאס לו מהשגרה כמפקד ספינת חלל. "אני מרגיש שהחיים על הסיפון הפכו לסדרה ארוכה של פרקים", מתפייט קירק על השביזות שלו עצמו, בדיחה פנימית מצוינת שתקרוץ לכל חובבי סדרות 'מסע בין כוכבים' לדורותיהן. אבל האמת העצובה היא שלמרות הניסיון לשכנע אותנו שהנה אנשי האנטרפרייז נכנסים הפעם להרפתקה־שכמותה־עוד־לא־ראינו, בסוף גם 'סטארטרק: אל האינסוף' מרגיש כמו עוד פרק ארוך בסדרת החלל הבלתי נגמרת.
זה לא שהחלק השלישי בריבוט העכשווי של 'מסע בין כוכבים' הוא כזה רע. זה מוצר עשוי היטב שנותן כבוד למיתולוגיה ולסדרות העבר, האפקטים שלו סבירים, ופה ושם יש גם סצנת אקשן טובה בחלל (במיוחד סצנת התרסקות אחת שמגיעה די בהתחלה).
אבל מה שחסר פה הוא תחושה של הרפתקה אמיתית, של משבר שאי־אפשר להתגבר עליו, של מבחן שישנה את פני הגיבורים שלנו לנצח. סתם עוד יום במשרד. ואם זה לא מספיק, הדמות הכי מעניינת בשני הסרטים הקודמים ובעצם בסדרה כולה — קומנדר ספוק החצי אנושי — הורדה כאן לדרגת דמות משנה שסתם מסתובבת ברקע.
ייתכן שהחולשה היחסית היא תוצאה של עזיבתו של הבמאי ג'יי־ג'יי אברהמס, שהסתפק הפעם בתפקיד המפיק, והעדיף לביים את הסאגה המתחרה והמצליחה יותר, 'מלחמת הכוכבים'. המחליף ג'סטין לין ('מהיר ועצבני', 'בלש אמיתי') עושה עבודה טכנית טובה ושומר על הטון שקבע אבהרמס, אבל בגדול עבודתו חסרת השראה.
בקיץ הקשה שעבר על הוליווד, יש שיטענו ש'סטארטרק' איכשהו מתבלט לטובה בכך שלכל הפחות הוא לא מבייש את הפירמה. תקראו לי משוגע, אבל אני חושב שסרט קיץ צריך לתת לנו משהו מעבר לזה.
