"התפכחות": לא יטלטל את עולמכם

מאז אוקטובר 2012, המועד שבו הכריז הסופר היהודי-אמריקאי פיליפ רות על פרישה מכתיבה, גבר העניין בעיבוד ספריו לקולנוע. בין 1969 ל-2008, כמעט 40 שנה, נוצרו רק ארבעה עיבודים קולנועיים לעבודותיו (ועוד אחד לטלוויזיה). השנה, לעומת זאת, התווספו עוד שניים - "התפכחות" ("Indignation") בבימויו של ג'יימס שיימוס שעלה השבוע בישראל, ובהמשך צפוי להגיע גם העיבוד ל"פסטורלה אמריקאית" בבימויו של של יואן מקגרגור.

שיימוס, התסריטאי הקבוע והמוכשר של אנג לי, צבר לא מעט ניסיון בעיבודים ספרותיים מאתגרים (מ"הר ברוקבאק" ועד "נמר דרקון"). הוא ניגש לסרטו הראשון כבמאי בכובד הראש ובישוב דעת – אך נדמה כי זו גם נקודת התורפה של הסרט. "התפכחות" הוא סרט מתון מדי במבנהו ובסגנונו. עיבוד מדוד לסיפורה של דמות הנמצאת בתקופה מטלטלת בחייה.

עיבוד מדוד לספרו של פיליפ רות

העלילה מתרחשת ב-1951. מרקוס מסנר (לוגאן לרמן) הוא צעיר יהודי מניו ג'רזי בן למשפחה מהמעמד הבינוני-נמוך. בזכות כישוריו הוא זוכה במלגה ללימודים בוינבורג קולג' באוהיו. בדמותו של מרקוס יש פער ניכר בין היכולות והמזג האינטלקטואלי. מצד אחד הוא אתאיסט מוצהר המסוגל לנסח באופן חד ומבוסס את השקפותיו, מנגד, הוא ביישן ונטול ניסיון עם בנות המין השני. לוגן לרמן, שעד כה זוהה בעיקר עם תפקידיו בסדרת "פרסי ג'קסון", מעצב היטב את השילוב בין עודף וחוסר ביטחון.

ביקורות קולנוע נוספות:

'שבוע ויום': שילוב בין קומדיית סטלנים למוות

"סאלי": טום הנקס בהופעה משובחת

"ירח בבית 12": טראומה על לא מאומה

הכניסה של מרקוס לקולג' משמחת ולא רק בגלל היותה הוכחה לכישוריו האינטלקטואליים. האופציה השנייה היא גיוס לצבא האמריקאי והשתתפות במלחמת קוריאה. מגורל זה, כפי שמתגלה בחלקו הראשון של הסרט, הגיבור לא יצליח בסופו של דבר לחמוק.

אוליביה האטון, מפגש מטלטל

המפגש המשמעותי הראשון שיש למרקוס עם בחורה מטלטל אותו. אוליביה האטון (שרה גאדון) היא כל מה שרחוק מהעולם בו גדל הגיבור – אלגנטית ויפה, בת למשפחה אמידה, ומחזיקה בעמדות משוחררות מבחינה מינית. אך אוליביה היא גם דמות פגיעה מבחינה פסיכולוגית. היא אולי החלום של היהודי הצעיר, אך גם בחורה שמאוד לא מתאימה לו – כפי שמאבחנת בזריזות אסתר (לינדה אמונד) – אמו של מרקוס.

רות עיבד באמצעות דמותו של מרקוס חוויות ביוגרפיות מימי הקולג'. מרקוס, כאלטר אגו של הסופר, הוא לא רק הדמות הראשית אלא גם המספר. המנגנון הזה מאפשר לפתח באמצע הספר עמדה אירונית כאשר מובהר לקוראים שהגיבור בוחן באופן רטרוספקטיבי את הפרק הזה בחייו כשכבר אינו נמצא בין החיים.

בימוי בכובד ראש

שיימוס שומר על תחבולה זו, אך חושף אותה כבר בחלקו הראשון של הסרט. שינוי זה שם את הדגש על הממד הפטאליסטי בבחירותיו של הגיבור, ומעצים את הקדרות שבה נחווים האירועים. שיימוס גם מוסיף עוד דמות (שאת זהותה לא אחשוף) הפועלת כסוג של מספר. בכך הוא מייצר אפשרות להבין את אירועי הסרט כנובעים, לפחות בחלקם, ממחשבותיה. השינוי מכניס אלמנט של פגיעות רגשית וטראגיות הבא על חשבון הבחינה העצמית האירונית שנוצרת ביחס בין הסופר והאלטר אגו שלו.

הבדל משמעותי נוסף הוא בהשמטת דמויות ואירועים שהציבו את הספר בקונטקסט רחב יותר של השינויים החברתיים. עיבודים קולנועיים מחייבים, ברוב המקרים, קיצור, השמטה ודחיסה של המקור. כאן, שינויים אלו הופכים את התהליך שעוברת הדמות למוגבל, כיוון שחל צמצום במגוון האנשים שאליהם הוא נחשף. המתחים הדרמטיים פחות קשורים לשינויים תרבותיים של התקופה, אלא נושאים אופי אישי ומופנם יותר.

מבחינה דרמטית ואינטלקטואלית הקליימקס מגיע באמצע הסרט. כישוריו ודעתנותו של הגיבור מבליטים אותו, אך גם מסמנים אותו כמי שיש להכניסו אל התלם. הוא נקרא לשיחה במשרד דיקן הקולג' האווס קאודוול (טרייסי לטס). בסצנה הנמשכת כ-16 דקות מרקוס והדיקן מנהלים שיחה שמתחילה מקשיי ההסתגלות של מרקוס לשותפיו לחדר במעונות, להסתרה של הרקע היהודי, לעמדותיו של הגיבור בנושאי מין ודת, והכל תוך הפגנת אדנות מתנשאת מצידו של הדיקן. העובדה כי סצנה של דיבור, עימות של עמדות ומחשבות, מהווה את נקודת השיא של הסרט, היא עדות לכישרונו של שיימוס כאמן של מילים. מנגד, עוצמתה של הסצנה חסרה בהצגת רגעי המפתח ביחסים הבין אישיים, דבר המעיד על העמדה הרגשית המאופקת יתר על המידה של הסרט.

"התפכחות" (ארצות הברית) - במאי: ג'יימס שיימוס. שחקנים ראשיים: לוגן לרמן, שרה גאדון וטרייסי לטס. אורך הסרט: 110 דקות.