השם ישמור

באופן מעט נדיר לסרטי ז'אנר מהסוג הזה מגיע "לא לנשום" להקרנות מסחריות בישראל בסוף השבוע ונותן לקהל המקומי הזדמנות לחוות אותו כמו שצריך, על מסך גדול ובנוכחות קהל. וטוב שכך, כי "לא לנשום" כשמו כן הוא, וצפייה בקולנוע הופכת את התיאור למשקף עוד יותר.

סטיבן לאנג בתפקיד הרודף. לא לבעלי לב חלש

זה סרטו השני של הבמאי יליד אורוגוואי פדה אלוורז, שהופק בתקציב זעום של כ־10 מיליון דולר - ועד כה כבר הכניס פי שישה מהסכום הזה. "לא לנשום" מתבסס על אחד מתתי־הז'אנר המוכרים של עולם האימה, המכונה "פלישה ביתית", שבו בדרך כלל אנשים מוצאים את עצמם כלואים בבית בזמן שאיום מבחוץ מנסה לחדור פנימה. הפעם, לעומת זאת, כמה שודדים צעירים פורצים לבית של יוצא צבא עיוור בשכונה נטושה על מנת לשדוד את כספו, והופכים להיות הנרדפים על ידיו. במהלך הסרט הם מנסים לסלול את דרכם החוצה לפני שימצאו את מותם.

אלוורז, שאותו אימצה הוליווד אל חיקה במהירות לאחר שפרסם ביוטיוב סרט אימה קצר בבימויו, מוכיח את עצמו כבמאי שיודע לסחוט את העצבים של צופיו בעזרת שימוש מרשים בתמונה וקול. הוא משתמש בחללי הבית במיומנות: המצלמה חולפת בין הקומות והמסדרונות, חושפת ומסתירה, מכניסה את הקהל למצב של חרדה ממש כמו זה ששרויים בו הגיבורים, שנקלעו לתסבוכת איומה. אמנם קשה לומר שהתסריט באותה הרמה כי לעתים הוא בורח לפתרונות זולים ולא אמינים, אבל האינטנסיביות של הסרט מצליחה לחפות על כך.

שני הגיבורים מגולמים בידי השחקנים הצעירים והלא מוכרים במיוחד ג'יין לוי ודילן מינט, אבל את ההצגה גונב מהם אותו דייר מסתורי, שהופך מקורבן לרודף. מגלם אותו השחקן הוותיק סטיבן לאנג, וככל הנראה רק מעט מהצופים יצליחו לזהות אותו מתפקידו המפורסם האחרון - קולונל מיילס קוואריץ' בסרט המרוויח ביותר בכל הזמנים "אוואטר".

"לא לנשום" נכנס לכמה מקומות אפלים, לא רק במובן הליטרלי, וככזה ודאי לא יתאים לצופים בעלי לב חלש. לעומתם, אלה הרוצים לבחון את עצביהם ולעבור חוויה מטלטלת של סרט מתח עשוי לעילא, טוב יעשו אם ילכו לצפות בו באולמות הקולנוע ויעצימו את הנאתם עשרות מונים.