yed300250
הכי מטוקבקות
    sa
    24 שעות • 10.10.2016
    השאלה היומית: האם עדיין יש משמעות וסיבה ללמוד לתואר ראשון?
    קראו את שתי הדעות המנוגדות ובסוף תוכלו להצביע: מי צודק לדעתכם?
    יהודה שוחט | גיל קורוטקי

    מבוא להצלחה

    יהודה שוחט

     

    חזרה לראשית שנות האלפיים. עת השתחררתי מהשירות הצבאי, התלבטתי כמו כולם מה ללמוד. בסוף בחרתי באופציה ההכרחית: כסף. לא במובן שבחרתי לעצמי מקצוע רווחי, אלא במובן שהכסף היה דחוף יותר ולכן פשוט הלכתי לעשות את מה שאני יודע. על הלימודים ויתרתי, לפחות בפועל. מאז היו לי כמה גיחות לקורסים באוניברסיטה הפתוחה, בעיקר בשביל הנפש וכדי לבזבז את כספי הפיקדון שלי על מטרה ראויה תיאורטית.

    לו יכולתי, הייתי בוחר היום אחרת. נכון שהתואר הראשון של היום, כמו שנהוג לומר, שווה לתעודת בגרות – ולא שאת האחרונה הצלחתי להשיג במהלך הלימודים בתיכון. ונכון שגם התואר הראשון לא אומר היום יותר מדי לגבי בחירת המקצוע לחיים, ובכל זאת יש ללימודים בעיניי משמעות רבה. גם לתואר הראשון.

     

    ראשית, השכלה אינה מותרות אלא צורך. אנשים משכילים מקבלים (על פניו, נתקלתי כבר בדוגמאות הפוכות) כלים להתנהלות נכונה יותר בחיים. השכלה מרחיבת אופקים, ומכיוון שבאופן טבעי היא מעלימה מחלות כמו בורות, היא גם מפחיתה גזענות וניכור בין קבוצות שונות בחברה, ובשל כך האינטרס שלנו, כחברה וכמדינה, הוא שכמה שיותר אנשים ישכילו.

    שנית, בעולם התעסוקה של היום כמעט בלתי אפשרי להתקדם בלי תואר. כדי להצליח בחיים, צריך תואר. רצוי יותר מאחד. וגם אם התואר הראשון היום נחשב פחות, הוא עדיין המבוא הטוב ביותר כיום לתואר שני, ולו משום שאי־אפשר בלעדיו. למרות שלא תמיד זה מרגיש כך, רוב האנשים שלומדים לתואר ראשון בתחום שאותו הם בחרו לחיים גם יעסקו במקצוע שלמדו, או לכל הפחות ייעזרו בידע שרכשו במהלך הלימודים לתואר כדי להתקדם לתואר שני ומשם לשוק התעסוקה. תשכחו מכל סיפורי סינדרלה, על אנשים שלא למדו כלום והתעשרו או הצליחו במיוחד בתחומם. אלא אם מדובר בכדורגל או במוזיקה, למשל, אין תחליף לתואר, ובשבילו צריכים ללמוד. 

     

    לא תקבלו כלים

    גיל קורוטקי

     

    "אני נרשמת ללימודי תואר ראשון בפילוסופיה", הודעתי להוריי בתחילת שנות העשרים שלי. הם קיבלו את הגזרה בשתיקה וכמו הפולנים הטובים שהם, ישבו עליי שבעה כלכלית. במהלך התואר, בעודי שוקדת על דקארט בימים ומנקה שולחנות בלילות, הם היו שואלים אותי מדי פעם בחשש "את עדיין בטוחה? אבל מה יהיה אחר כך? מה תעשי עם זה בחיים?"

    ובכן, אמא ואבא צדקו בזה שלא עשיתי עם זה כלום. מפתיע, אבל לא הפכתי לפילוסופית גדולה. אני אפילו לא יודעת איפה ה־BA שלי נמצא. הוא בטח לא תלוי אצלי על הקיר. אבל אמא ואבא גם טעו בגדול. הסתדרתי, ואפילו יותר מזה. כי בואו נדבר על הפיל בפקולטה – תואר ראשון הוא לא אינדיקציה לכלום.

     

    במדינות אחרות בעולם, שבהן הנוער לא נקרא לדגל בגיל 18, מהוות שנות הלימודים של התואר הראשון מעין המשך ישיר של התיכון. שנים שבהן אתה עדיין יכול להתלבט מה לעשות בחיים. לקחת עשרות קורסי מבוא כדי לפרק את הדבר המורכב הזה שהוא "עבודה של גדולים".

    התחושה אצלנו, אולי כי אנחנו מתחילים ללמוד בגיל מאוחר יותר, היא שאין זמן להתלבט. אצלנו מתייחסים לבחירה של מה ללמוד בתואר הראשון בחרדת קודש, כחורצת גורלות. התייחסות שמתעלמת מן העובדה ששלוש השנים האלה לא באמת נותנות כלים פרקטיים לחיים, במקרה הטוב הן פותחות את הדלת לתואר שני.

     

    נגנבים מאריסטו? תלמדו פילוסופיה. דקדוק תקני מחרמן אתכם? לכו לחוג לבלשנות. מדד ג'יני ממש עושה לכם את זה? תפרחו בבית הספר לכלכלה. כי אין באמת טעם לתואר הראשון, לפחות לא כזה שתוכלו לתרגם להון מוחשי. וגם למרות הסיסמאות שהשמיעו לכם מגיל קטן, הוא לא יהיה זה שיקבע במה תעסקו בחיים.

     

     

    תוצאות הסקר האחרון: האם בעקבות יום הקולנוע תצאו לראות סרט או שתעדיפו להישאר בבית?

     

    כן - 68% מסכימים עם בנימין טוביאס

     

    לא - 32% מסכימים עם אמיר שוורץ

     


    פרסום ראשון: 10.10.16 , 21:43
    yed660100