"דוקטור סטריינג'".
אם למישהו לא היה ברור שהיקום הקולנועי של מארוול הוא שלם הגדול מסך חלקיו, מגיע הפתיח החדש של מארוול לפני "ד"ר סטריינג'" – הסרט האחרון לעת עתה ביקום הקולנועי של מארוול (יק"מ). לא רק שהפתיח שם במרכז את הסרטים במקום איורי הקומיקס שהיו בפתיח הישן, אלא הוא גם בא במקום כותרות הפתיחה של הסרט (אם כי זה לא הסרט הראשון בו זה קורה). אולפני מארוול למעשה אומרים לנו: הסרט, היוצרים שלו – כל אלו משניים. מה שחשוב הוא האולפן והיקום שהוא יצר. עם הלך רוח כזה לא מפתיע לגלות שהסרט הנוכחי לא ניחן בייחוד כלשהו. אחרי 8 וחצי שנים, יק"מ נהיה כמו רשת מזון מהיר: לטוב ולרע אתה יודע מה תקבל. מדי פעם יש הפתעות בתפריט (מי שלא אכל 'גלידה פיצוץ' עם 'אם-אנד-אם בוטנים' לא יודע תענוג מה הוא) אבל לרוב מה שמתקבל הוא נחמד ונעים.
מרכיב חשוב בתהליך הסטנדרטיזציה הוא בחירת במאים עם רזומה לא מרשים מדי, שהשמות שלהם לא שגורים בפי רבים. אל מול במאי לא דומיננטי, קווין פייגי – מפיק העל של יק"מ – יכול לקבוע את הטון והאופי של כל סרטי יק"מ. ושככבר הגיע במאי עם חזון כמו אדגר רייט הוא פרש באמצע העבודה על "אנטמן" עקב חילוקי דעות אמנותיים. סקוט דריקסון הבמאי של "ד"ר סטריינג'", הוא דוגמה מצוינת לשיטה הזו: בעברו בעיקר סרטי אימה סבירים במקרה הטוב. העובדה שבחרו בבמאי עם רקע בסרטי אימה לסרט שנוטה לכיוון הפנטזיה מעיד עד כמה ליהוק הבמאים של מארוול לא מתבסס בהכרח על הסגולות האמנותיות שלהם. נראה שדריקסון לא תורם רבות לסרט, ואני מאמין שהרגעים המלהיבים ביותר של הסרט, בו מבנים שלמים מתקפלים אחד על השני בדומה ל"התחלה" הם יותר עבודה של אנשי האפקטים ופחות החזון שלו.
"דוקטור סטריינג'".
ד"ר סטיבן סטריינג' (בנדיקט קמברבץ') הוא מנתח מצליח שמוכן לטפל רק במקרים "סקסיים" שיבטיחו לו הצלחה ותהילה. תאונת דרכים קטלנית פוגעת בידיים שלו באופן מוחלט כך שהוא אינו יכול לנתח יותר. בתור אדם שכל חייו מוגדרים דרך העיסוק שלו וההצטיינות שלו בה הוא נואש למצוא פתרון, דבר המרחיק אותו מהאדם היחיד הקרוב אליו, כריסטין פאלמר (ריצ'ייל מקדאמס), מנתחת עמה היה בקשר רומנטי בעבר. אחרי שכילה את כל כספו על רפואה מערבית, הוא מגיע לנפאל שם הוא לומד מ"העתיקה" (טילדה סווינטון), גורו שחושפת בפניו את אמנות הכישוף המיסטי. למרות הספקות שיש לו בהתחלה, הוא ממשיך במטרה לרפא את עצמו. אט אט הוא נשאב לתוך העולם של הקסמים ועוזר ל"עתיקה" ומורדו (צ'יווטל אגיופור) להלחם בקאסילוס (מדס מיקלסן), תלמיד לשעבר שפנה לצד האפל במטרה להשמיד את כדור הארץ ולזכות בחיי נצח.
דווקא בגלל עלילה מינורית יחסית, הסרט סובל ממבנה לא מאוזן: האקספוזיציה ארוכה ושבלונית ומציגה דמות יהירה באופן שטחי למדי. לאחר מכן גם התהליך שהיא עוברת לאחר שאיבדה את כל מה שיש לה מרגיש לא אמין. בתוך כך משולב המאבק בקאסילוס באופן טבעי בתוך תהליך האימון וזה בעיקר כדי להמשיך לבנות את הדמות של סטריינג'. אבל בגלל שהכול כל כך מהיר, קשה להשתכנע בתהליך אותו עובר סטריינג' בדיוק כפי שאופן הצגתו בהתחלה היה כל כך רופף וחסר השראה.
"דוקטור סטריינג'". בנדיקט קמברבאץ'.
בעיית האפיון פוגעת גם בשאר הדמויות, ובעוד שזו של "העתיקה" לא צריכה הסבר מעצם היותה דמות מיסטית ומסתורית על מורדו אנחנו מקבלים אזכורים על עבר בעייתי ותו לא. אבל הבעיה, כמו תמיד אצל מארוול היא בדמות הנבל: המניעים של קאסילוס נותרים מאד סתומים וקשורים באכזבה שלו מה"העתיקה". אין זה מקרי שחוץ מלוקי, לא הצלחתי לזהות אף נבל בפתיח החדש של מארוול – רובם ככולם לא מעניינים – וזה משפיע על הסרטים.
בעוד שבגזרת התסריט, הסרט פועל בשבלונה הרגילה, מבחינה ויזואלית יש בו ניצוצות שמעניקות לו איזושהי ייחודיות בתוך היק"מ כשרואים את ניו יורק ולונדון מתקפלות ונבנות מחדש. זה מרהיב ומלהיב, אבל גם זה מרגיש יותר כמו להטוטנות (כפי שעושות הדמויות בסרט) ופחות מהות. כשדבר דומה נראה ב"התחלה" זה התכתב באופן אורגני עם העלילה, הצילום הביע את העולם הקולנועי. ברגע שקסם הוא הפתרון לכול – זה פחות קולנועי ויותר, ובכן, מיסטי.
"דוקטור סטריינג'".
הסרט יותר מצחיק וקליל מרוב סרטי היק"מ, אבל עדיין זה לא "דדפול" וההומור הוא במסגרת הכללים של איך מותר לסרט ביק"מ להתנהג. מי שאחראי לכך הוא בעיקר בנדיקט קמברבץ' שנראה שמאד נהנה לשחק קוסם ולקחת הכול בקלילות. גם טילדה סווינטון נהנית מהתפקיד הביזארי בסרט מיינסטרימי, ולא נראה שעניין אותה הרעש שנוצר בעקבות כך שנתנו לאישה לבנה לשחק דמות שבמקור היא גבר אסייתי. הצלע הקומית הנוספת היא בנדיקט וונג, המשחק את הספרן וונג – כנראה הספרן המצחיק ביותר בהיסטוריה. הדמויות של אגיופור ומיקלסן מנסות להיות מצחיקות אבל בגלל בעיות האפיון שלהם זה גם לא עובד.
הדבר הכי מעניין בסטריינג', הוא שכמו רוב הגיבורים של מארוול, הכוח שלו נובע מהחוכמה והאופי שלו ופחות מהכוחות שעוזרים לו (טכנולוגיים או מיסטיים). הבעיה היא שהתהליך שסטריינג' עבר מרגיש נמהר מדי: גם אפיון וגם שינוי. אם אני משווה את זה לטוני סטארק ב"איירון מן" המצב שונה לגמרי. לכך יש להוסיף שגם לו יש עוזר אפרו-אמריקאי. לפחות לא יורים בו בלי סיבה. גם זה משהו.
דירוג: 
דוקטור סטריינג' (ארה"ב, 2016)
בימוי: סקוט דריקסון | תסריט: ג'ון ספייטס, ג'ושוע אופנהיימר, תומאס דין דונלי, סטן לי, סטיב דיטקו | משחק: בנדיקט קמברבאץ', צ'יווטל אג'יופור, רייצ'ל מק'אדמס, טילדה סווינטון, מדס מיקלסן
הפצה: פורום פילם, החל מה-03.11.2016 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: