יש משהו מרענן בסרט החדש של אולפני מארוול, "דוקטור סטריינג'", שעוקב אחר גיבור על חדש ופחות מוכר של עולם הקומיקס שלהם: רופא קריר ומתנשא בשם ד"ר סטיבן סטריינג' (בנדיקט קמברבאץ' המצוין), שאחרי תאונה שהותירה אותו חסר כל יוצא לחפש תשובות במזרח. שם הוא פוגש בכת של קוסמים ומכשפים, והופך במהרה למכשף עוצמתי שנלחם בכוחות הרשע.
מבחינת עלילה, הסרט לא חורג במילימטר מהנוסחה המוצלחת והשחוקה כאחד, שהפכה את מארוול למכונת להיטים. שוב הגיבור הוא גאון ציניקן וגאוותן, שמגלה תוך מערכה וחצי שיש לו לב זהב ומוכן להקריב את עצמו למען האנושות. אלא שקמברבאץ', שחקן ענק שנמצא ליגה אחת מעל רוב השחקנים בסרטי מארוול, מוציא מהדמות את המיטב. הוא בעצם מחזיר לדמות גיבור העל הדר תיאטרלי, אפילו שייקספירי, שמצדיק את פתיחתה של מיתולוגיה חדשה. המקטרגים אולי יטענו ש"דוקטור סטריינג'" מופרך ופומפוזי מדי, ומתקרב למחוזות הפנטזיה. אבל זה בדיוק הטון שמתאים לז'אנר הקומיקס הקליל של מארוול.
ובעיקר, זה פשוט סרט מרהיב ויזואלית. הבמאי סקוט דריקסון, שזהו סרטו עתיר התקציב הראשון אחרי התמחות בסרטי אימה, מפתיע לטובה בסרט שהוא לונה פארק של מראות יפהפיים: הוא מנצל את העלילה הקוסמית כדי לשחק בזמן ובמרחב, "לקפל ערים" ולדמיין מסעות בחלל. נכון, הוא לא ממציא כאן שום דבר חדש, וחצי מהסצינות הן העתקה בוטה של דברים שעשה כריסטופר נולאן ב"התחלה" עם דיקפריו. ובכל זאת, כיף סוף־סוף לראות סרט של מארוול — אולפן שהולך לרוב על בטוח ומפקיד את סרטיו בידי במאים לא מעניינים — שדואג לתרגם ויזואלית את המסע המופלא שעוברים גיבוריו. כבר שכחנו שהוליווד יכולה לעשות סרטים כאלה.
