yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 לילות • 07.12.2016
    צהוב הוא הצבע
    'החטאים' של אבי נשר הוא סרט יפה אבל לא אחיד ברמתו
    בנימין טוביאס

    באחת הסצנות הראשונות ב'חטאים' שמתרחשת במערכת עיתון חתרני בסבנטיז סטייל 'העולם הזה', מתנהל ויכוח קולני בין העיתונאית הבכירה (נלי תגר) לבעלה העורך (תום אבני). היא רוצה שהעיתון יעסוק בסוגיה ביטחונית כבדת משקל, הוא רוצה לשים על השער כתבה סנסציונית על שוודיות מעורטלות. צריך עירום כדי שהפועלים יקנו את העיתון, הוא טוען. הסצנה הקטנה והמקסימה הזו היא אחת ההצהרות הכי חכמות ואירוניות של הבמאי אבי נשר, שהואשם לא פעם בריפוד סרטיו בעירום מיותר, לגבי הקולנוע שלו עצמו.

     

    לא רק בגלל העירום. נשר הוא במאי שחושב "אמריקאית", וחשוב לו בכל רגע שהקהל יהיה מרוצה. סרטו החדש, השואב השראה מסיפור חייה של המלחינה הקלאסית אלה מילך־שריף, מספר על שתי אחיות צעירות ועצמאיות (תגר וג'וי ריגר) שבשנות ה־70 גילו סוד נורא הקשור להוריהם ניצולי השואה (דורון תבורי ויבגניה דודינה).

     

    נשר עוסק כאן בשורה ארוכה של נושאים כבדי משקל: זיכרון השואה, שקרים משפחתיים, נשים מול גברים, מחילה לגרמנים ולפולנים, הרצון להיות אמן, המהפך של 77' ותוגת השמאל האשכנזי שהרגיש ש"גנבו לו את המדינה". כל זה מאוד מעניין, ויכול למלא בכיף שלושה סרטים, הבעיה שנשר עושה לפעמים קיצורי דרך כדי לוודא שהעלילה והנושאים שבהם הוא עוסק יחליקו לצופים בגרון. התוצאה היא סרט יפה אך לא אחיד, שנע בין רגעים מבריקים לכאלה שמרגישים קצת מאולצים ומפורשים מדי.

     

    אף אחד לא ייקח מנשר את היכולת לספר סיפור שיסחף וירגש את הקהל. אבל 'החטאים' מרגיש לעיתים כמו סרט שגם נוצר ב־77'. הדרמה נורא ישירה, הדיאלוגים קצת מלאכותיים, וחלק מהשחקנים חוטאים במניירות. מנגד, אפשר לתת צל"ש לג'וי ריגר בתפקיד הראשי. לסיכום אם נשר ביקש ליצור דרמה שתכלול את הטראומות של הקיום הישראלי - רוב הזמן זה מצליח לו.

     


    פרסום ראשון: 07.12.16 , 19:13
    yed660100