שעיר לעזאזל

לשני הסרטים הראשונים בטרילוגיית "אקס-מן" היתה חשיבות מכרעת בעיצוב השאפתני של גיבורי העל בקולנוע העכשווי. הבימאי בריאן סינגר לא התייחס לכוחות הייחודיים של הגיבורים כתירוץ לבידור שטחי אלא כנקודת מוצא לבחינת ההשלכות הפוליטיות והפסיכולוגיות של כוחות אלו. כשברט ראטנר ביים את החלק השלישי והבינוני בטרילוגיה הוא הוכיח כמה קל לחרב יסודות מוצלחים בבימוי חסר מעוף וברידוד של הדמויות והקונפליקטים. מגמה זו מתעצמת בסרט הנוכחי, "X-מן המקור: וולברין".

היחס בין "וולבורין" לטרילוגיית "אקס-מן" הוא שילוב בין ספין-אוף ופריקוול, שני מונחים הממחישים את הנחישות של יוצרי הסרט לחלוב את עד תום את המוניטין של הסדרה. וולבורין (יו ג'קמן) מקבל את כל הבמה לעצמו, אך במקום להעצים את ההנאה, התוצאה היא תנועה משמימה לעבר התוצאות הידועות לכל מי שצפה בסרטי הטרילוגיה.

במרכז העלילה עומדת היריבות הנצחית בין ג'יימס (לימים וולבורין) ואחיו הבכור ויקטור (ליב שרייבר), שיהפוך בעתיד ל"סייברטות'". הסאגה מתחילה ב-1845, בילדותם בצפון מערב קנדה. בעקבות אי הבנה קוטל ג'יימס הצעיר את לוגאן, אביהם המשותף.

ג'יימס מאמץ את שם אביו ושני האחים שורדים באמצעות תכונותיהם המוטאנטיות - פראות, עוצמה פיזית, יכולת החלמה מהירה וקצב גדילה קפריזי ביותר. עד מלחמת האזרחים האמריקאית (1861) הם כבר הפכו לגברים הנראים כבני 40, אך מאז

צמיחתם נעצרת. כישורי הקטל שלהם ממשיכים להתפתח לאורך מלחמותיה של ארצות הברית - מלחמת העולם הראשונה והשניה ומלחמת וייטנאם.

ממלחמה למלחמה גוברת פראותו של ויקטור עד שהוא רוצח קצין אמריקאי בוייטנאם. על שני האחים נגזר עונש מוות שביצועו משתבש בשל יכולת ההחלמה העל טבעית של השניים. הם שורדים, אך ברור כי החלו לנוע בנתיבים נפרדים ואף מנוגדים. יתכן ותיאור זה נשמע כמו כל עלילת הסרט, אך למעשה מדובר רק בשמונה הדקות הראשונות. ואלו, אגב, הדקות הטובות ביותר בסרט.

גיבורים ללא תהילה

לתהליך המתואר בדקות אלה היה פוטנציאל להיות העלילה של כל הסרט: המתח בין הכוחות והתגברותה של החייתיות המתפרצת במלחמות ארצות הברית. זה יכול היה להיות מתח פרובוקטיבי בין המימד האישי והלאומי, הממשיך את ההעזה של סינגר בשני הסרטים הראשונים. התסריטאים (דיוויד בניוף וסקיפ וודס) והבמאי (גאווין הוד) העדיפו רפרוף שטחי ולא מספק.  

ג'קמן ב"X-מן המקור: וולברין". עודף של דמויות, מחסור ברעיונות טובים

העימות הישיר בין האחים יתרחש כאשר הם יגויסו ליחידת המוטאנטים בפיקודו של וויליאם סטרייקר (דני יוסטון), המבצע משימות עלומות ומלוכלכות בשירות הצבא האמריקני. במסגרת יחידה זו יופיעו כמה נבלי-העל המוכרים היטב לחובבי הקומיקס ובראשם ווייד "דדפול" ווילסון  (ריאן רנולדס), שכיר חרב פטפטן ועוקצני בעל מיומנות לחימה יוצאת דופן.

גודש הדמויות והשימוש השטחי בהן מזכיר את החולשות של סדרת הטלוויזיה "גיבורים": הצופים שטרם הכירו את הדמויות לא יבינו את תכליתו. חובבי הקומיקס, המהווים את קהל היעד לקריצות אלה, צפויים להתעצבן מהשימוש הלא מספק בדמויות והשינויים המתסכלים שנעשו בהן.

וולבורין ינסה לפרוש מהיחידה לחיים שלווים במחיצתה של מורה בצד הקנדי של הרי הרוקי. ויקטור ינסה לגרור אותו בחזרה לעולם האפל גם במחיר הפיכת אחיו לאויבו המר. כל זה יתרחש על רקע תוכניותיו של סטרייקר לייצר את לוחם העל המשלב בגופו את יכולותיהם של מוטאנטים רבים, והגשמת המטרות המוכרות היטב לכל מי שראה את סרטי הטרילוגיה. סטרייקר יהיה אחראי גם לציפוי עצמותיו וטופריו של וולבורין באדמנטיום, סגסוגת בלתי ניתנת להשמדה, שתשלים את הפיכתו לגיבור הקומיקס המוכר.

הכל ידוע מראש

בדומה לטרילוגיית הפריקוול ל"מלחמת הכוכבים", גם כאן יש תחושת דשדוש לא מרגש לעבר הידוע. העלילה מפתיעה רק בדרך המטופשת שבה האירועים הידועים מתממשים. השד יודע מה עבר בראשם של התסריטאים כשהחליטו על הדרך בה עומד וולבורין לאבד את זכרונו.

בסרטי "אקס-מן" ריככה הציניות המחוספסת של וולבורין את הרצינות העצמית של הדמויות האחרות. כאן ההתמקדות בדמות ובפאתוס של מלחמת האחים מעלימה לפרקי זמן ארוכים את התכונות החיוביות של הדמות. הבימוי של גאווין הוד (המוכר כבמאי זוכה האוסקר הזר על "צוצי") משלים את הטקסטים השבלוניים בתנועות מצלמה המקנות נפח מגוחך למתרחש. נכון, זה סרט על

גיבור על ולא דרמה של קן לואץ', אבל דווקא ההקפדה על איפוק היא חיונית בכדי למנוע את הפיכת הסרט למגוחך. גם איכות הביצוע הירודה של האפקטים בסרט מבהירה כי הוד לקח פרויקט גדול על מידותיו.

יו ג'קמן, שעיר ושרירי, זועק, זועם ומשקיע את כל מרצו וכישרונו ביצירת הדמות. אך כאשר השיסופים והדקירות מוצגים באופן סטרילי, טופרי המתכת נראים כתוצר של אנימציה חובבנית, מילותיו בנאליות ומעלליו צפויים, ג'קמן אינו יכול לגאול את הסרט.