הסרט החדש בסאגת "מלחמת הכוכבים" נולד בחטא. מדובר בעוד דוגמה מצערת לאיך תאגיד ענק כמו דיסני, שרכש במיליארדים את הזכויות לסאגת החלל הזו לפני כמה שנים, סוחט עד תום את הלימון — דבר מוצדק ללא ספק כלכלית מבחינתם, אבל לא מבחינה תוכנית או קולנועית.
צפו בקדימון
בניגוד לסרט ההמשך הכובש שיצא בשנה שעברה, "רוג אחת" הוא פרויקט צדדי וקצת תמוה שאמור לספר על דמויות אחרות בעולם מלחמת הכוכבים שאינן קשורות למשפחת סקייווקר לדורותיה. אלא שהסיפור שנבחר ל"רוג אחת" הוא גם לא כזה מעניין, וגם כל מעריצי הסדרה מכירים בעצם את סופו: איך נגנבו התוכניות לכוכב המוות שכיכב ב"מלחמת הכוכבים" המקורי. כן, ההוא מ־1977. ואני שואל בתמימות: למי אכפת איך התוכניות נגנבו?! הן נגנבו, וזהו!
אין לי בעיה עם הקונספט הבסיסי של לעשות סרט צדדי — הוא יכול להיות פתח למשהו מרתק ואפילו חתרני. רק לפני חודש ג'יי קיי רולינג עשתה בדיוק את זה עם הספין־אוף להארי פוטר, "חיות הפלא", שהיה מקסים ומרענן, בדיוק כי היו בו מינונים נכונים בין המוכר לשונה. "רוג אחת", לעומתו, הוא לעיסה לא אטרקטיבית של חומרי עבר — והוא גם חושף מה עבד כל כך טוב בכל הפרקים הקודמים עד כה וחסר כל כך בנוכחי: אין פה דמויות להתאהב בהן.
במקום האן סולו, אובי וואן קנובי או האבירה ריי, כאן רקמו הבמאי גארת אדוורדס ("גודזילה") והתסריטאים הוותיקים טוני גילרוי וכריס ווייץ חבורה של דמויות אנטיפטיות ומאוסות. כנראה הכוונה הייתה להציע טייק יותר מחוספס ואכזרי של עולם "מלחמת הכוכבים", כיאה לסרט המתכתב עם המקור בסבנטיז. בסופו גם יש משהו אפל וטרגי יותר – אבל גם לא באמת מפתיע. טרגדיה לא הופכת משהו אוטומטית לעמוק.
הדמויות העגמומיות בסרט מדברות כל הזמן על "תקווה" ועל "מרד", אבל זה נשמע משכנע כמו בפרסומת של נייקי. ולא רק הדמויות החדשות מעוררות אנטגוניזם: אפילו דארת' ויידר לא מצליח להיות מפחיד או מעניין פה. סרט שהופך את אחד הנבלים הגדולים בתולדות הקולנוע לדמות משעממת — על כך אין מחילה.
