(שם הסרט במקור: Retour Chez ma Mère)

בחיי שאין בסרט הזה כלום. שום דבר. אפילו אויר אין כאן. סתם סרט.

כי כן, אולי ניסו לעשות כאן קומדיה. אשה בוגרת עם בעיות חוזרת, לעת עתה, לגור עם אמא. יש לה אח ואחות, גם הם בוגרים, והם באים לבקר. לאחות יש בעיה עם בן זוגה, והאח…לא ממש הבנתי את הסיפור עם האח (או שאין לו סיפור בכלל, מלבד העובדה שתווי הפנים שלו הזכירו לי את דניאל אוטיי, שהוא שחקן הרבה יותר טוב מכולם ביחד כאן).

ו…כלום. כי יש כאן כל מיני התחלות של דברים, אבל אין באמת סיפור שאפשר להיאחז בו. האשה הזו, שעוברת לגור עם אמא, היא גרושה עם ילד. יש סצינה שבה היא באה לראות את הילד בבית הספר. בא גם האבא. "זה היום שלי לקחת אותו, לא?"; "כן, רק באתי לראות את הילד"; "רוצה לקחת אותו היום?"; "לא, זה בסדר. אני אקח אותו מחר".

זהו. לא נראה את האבא יותר בסרט.

יש איזשהו עניין עם העסק של הבת שקרס, פשט את הרגל, ואילץ את הבת לחזור לגור עם אמא. מה קרה שם? לא ברור. יש לה כל הזמן ניירות על השולחן (בחלק גדול מהסרט היא פשוט נוברת בניירות. לא ברור מה יש שם), אבל הסרט לא מדבר בכלל על מה קרה. וזה חבל, כי זה חסר דרמטית. מה גם שבסוף הסרט החליט מי שהחליט לסגור את הסיפור עם הנושא הזה בדיוק, ולגלות משהו על איך ולמה נסגר העסק. וזה לא עובד, כי לא דיברו על זה בכלל כל הסרט, אז עכשיו פתאום אני צריך לגלות בזה התעניינות?

ועמוד השדרה המרכזי של הסרט, אם אפשר לקרוא לו ככה, הוא הנסיון של האם להציג בפני ילדיה את בן זוגה החדש. עוד אלמנט קומי מוכר שאם היה עשוי טוב לפחות היה אפשר לצחוק קצת. אבל הקצב מאוד איטי (בטח יחסית לקומדיה), המוסיקה והצילום מושכים יותר לכיוון הרגשני-דרמטי (שלא עובד, כי אין שום בנייה דרמטית של סיפורים שירגשו או יזיזו בכלל משהו), וכל הסיפור הזה לא ממש מחזיק.

אז מה שנשאר הוא הופעה קומית מתוזמנת היטב של ג'וזיאן בלאסקו בתפקיד האמא, והופעה נטורליסטית לא רעה של אלכסדרה לאמי בתפקיד הבת. יש כאן שתיים-שלוש סצינות שמצליחות להעלו חיוך פה ושם, אבל אלו הן סצינות שלא מצליחות לבנות רצף דרמטי ו/או קומי, וניתן לצפות בהן בהנאה מסוימת ללא קשר לשאר הסרט. כי אין בשאר הסרט הזה כלום. שום דבר. אפילו לא אויר. סתם סרט.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il