שתף קטע נבחר

"יופי נסתר": הסרט הגרוע של השנה שעברה

וויל סמית' מוביל נבחרת מרשימה של שחקנים שכוללת גם את קייט ווינסלט, אדוארד נורטון, קירה נייטלי והלן מירן אשר מתפלשים בביצה מעופשת של רפש הוליוודי. יוצרי "יופי נסתר" חושבים שלהעמיס עוד ועוד רבדים של בולשיט על הסרט יעניקו לו עומק. לכם לא כדאי להיכנס לזה

שנת 2016 מסתיימת בתחושת החמצה כבדה. מתו לא מעט אנשים יקרים ומוכשרים, יותר מדי פוליטיקאים קולניים עשו כותרות, ו"יופי נסתר" ("Collateral Beauty") הצליח לחמוק מהתיוג המתבקש כ"סרט הגרוע של השנה". רק צופים נאיביים יחשבו שיכול לצאת דבר טוב מהנוסחה הבאה: טיפול הוליוודי בטראומה שספק אם יש נוראה ממנה (מוות של ילד) + הכנסת "יסודות רוחניים ומיסטיים" המתכתבים עם סרטי חג המולד + סוג של קומדיה שאמורה גם לטלטל מבחינה רגשית.

 

בשנה בה יצא הסרט הנהדר "מנצ'סטר ליד הים", קיבלנו תזכורת ליכולת של קולנוע עצמאי אמריקאי לעסוק בבני אדם אמיתיים, ולהציג התמודדות כנה ועמוקה עם שכול ואשמה. הגרסה ההוליוודית המצועצעת היא אוסף של פוזות, סמלים וטוויסטים מפוקפקים מבחינה תסריטאית שכל צופה בר דעת יחזה אותם יותר משעה לפני סוף הסרט.

 

מה שהופך את "יופי נסתר" לסרט גרוע במיוחד הוא הניחוח של שביעות עצמית העומד בניגוד חריף לטמטום המשווע. התסריטאי הוא אלן שהיה חתום לאחרונה על קומדיה עלובה של אדם סנדלר "לזרום עם זה" (2011), הקומדיה הכושלת של רון הווארד "הדילמה" (2011) והמיוזיקל הקומי הכושל "רוק לנצח" (2012) עם טום קרוז. חדי העין יבחינו במגמה. כעת הוא עובד עם הבמאי דיוויד פרנקל, שעבר מהטלוויזיה לקולנוע בסרט המוצלח והמצליח "השטן לובשת פראדה" (2006), ומאז ביים עוד ארבעה סרטים שבמיטבם היו בינוניים.

 

 

"יופי נסתר" הוא סרט חג מולד שבו דמות מבצעת רפלקסיה על חייה ויש אפשרות ללידה מחדש. המודל המתבסס על "מזמור חג המולד" של צ'ארלס דיקנס - שבו מבקרות רוחות העבר, ההווה והעתיד את האדם הפגום, ומציגות לפניו השתקפות של חייו המלמדת אותו כי מוטב שיתקן דרכיו. המתכונת הזו מעובדת שוב ושוב כממד רוחני של החג מעשה ידיה של הוליווד ב"אלו חיים נפלאים" (1946) של פרנק קפרה, או בגרסה המשתמשת בקומדיה כדי לחזור ולהעמיס את השמאלץ "מארח השדים" (1988) עם ביל מארי.

 

ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:

 

מכיוון שרוח העבר/הווה/עתיד מוצתה, "יופי נסתר" מחליף אותה ב"זמן" "אהבה" "מוות". בפתיחת הסרט גורו פרסום בשם הווארד אינלט (וויל סמית') נושא נאום מול עובדי החברה המעריצים ובו הוא מציג את הפילוסופיה שלו: כיצד למכור מוצרים? ליצור קשר עם צרכי היסוד המנטליים של הלקוחות הסובבים סביב הצורך באהבה, הזמן שאינו מספיק והפחד מהמוות.

 

 

קפיצה שלוש שנים מאוחר יותר והווארד הוא אדם שבור, שאינו קרוב להתאוששות ממות בתו הקטנה. לאחר היעדרות ארוכה הוא חוזר למשרד אבל אינו מתקשר, אינו משתתף בניהול, ומקדיש את זמנו לארגון קפדני ומורכב של אלפי קוביות דומינו רק כדי להביא לקריסתם וזאת מבלי לטרוח להסתכל לכיוונם. סמל: "הכל קשור" אבל בגרסא חסרת התוחלת.

 

העובדים הבכירים - השותף וויט (אווארד נורטון), קלייר (קייט וינסלט) וסיימון (מייקל פנייה) - מבינים שהמשרד מאבד לקוחות ועומד לפני קריסה. בלית ברירה הם מחליטים לשלוח בלשית שתביא ראיות לכך שהווארד אינו כשיר. מתברר שהגורו כותב מכתבים בהם אותם הוא מוקיע את חבריו הטובים משכבר הזמנים "אהבה", "זמן" ו"מוות". גילוי זה מהווה הזדמנות לשלב הבא בתוכנית.

 

 

וויט עוקב אחר שחקנית בשם איימי (קירה נייטלי) שהגיעה לאודישן במשרד ומגלה צוות של שלושה שחקנים בהפקת פרינג'. יחד עם חבריו למשרד הוא מציע לשכור אותם כדי שיגלמו את המושגים המופשטים. איימי תהיה "אהבה", ראפי (ג'ייקוב לאטימור) יהיה "זמן" וברידג'ט (הלן מירן) "מוות". המפגשים יתועדו ולאחר מחיקת השחקנים תוכח אי שפיותו של אינלט.

 

התוכנית יוצאת לפועל ומתחילה לחולל שינוי. אך יש גם מרכיב נוסף. כל אחד מהעובדים הבכירים מפתח סוג של קשר עם אחד השחקנים, ובכל אחד מהמקרים יש קשר בין הבעיה של אחד העובדים והדמות שהשחקן לקח על עצמו. כך וויט, שהתגרש מאשתו לאחר שבגד בה, פוחד שבתו אינה אוהבת אותו, בעודו מנסה לחזר אחר איימי שמייצגת את האהבה. קלייר שחפצה בילד, אך חרדה משעון הביולוגי המתקתק, שומעת תובנות מהצעיר השחור ראפי שמייצג את הזמן. סיימון חולה במחלה סופנית וזוכה לתבונות של בריג'ט שמייצגת את המוות.

 

כל הגודש המלאכותי והמעושה הזה מתרחש בסרט בזמן קצר מדי, ובמערכה השניה והשלישית העלילה נעה לעבר מהלך עלילתי מופרך בסופו של הסרט. ליתר דיוק - לא מדובר במהלך בודד אלא בשנים, דבר המוכיח, למי שטרם קלט, שיוצרי הסרט חושבים שעומק מושג על ידי עוד שכבת בולשיט. למעשה, כמו קוביות הדומינו, הטמטום העלילתי עובד לשני הכיוונים - גם בתנועה קדימה במהלך הצפייה, וגם בדרך מרשימה יותר בתיבנות לאחור הנדרש מהצופים בסופה.

 

נבחרת השחקנים המרשימה (על הנייר) אינה הבעיה של הסרט, למרות שאף אחד מהם לא צפוי להשתבח בהופעתו. הבעיה בתחושה שיוצרי הסרט מניחים שהצופים לוקים בטמטום חריף, כנראה כתוצאה מהרעלת "אג נוג" (התחליף הכריסמסי לסופגניות מעופשות).

 

"יופי נסתר" (ארצות הברית) - במאי: דיוויד פרנקל. שחקנים ראשיים: וויל סמית', אדוארד נורטון, קייט ווינסלט, קירה נייטלי, הלן מירן, ג'ייקוב לאטימור ומייקל פנייה. אורך הסרט: 97 דקות.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים