שתף קטע נבחר

כמו באמריקה

הדמיון המפתיע בין השחקנית הישראלית הגר בן אשר לג'וליה רוברטס עומד בבסיס הסרט החינני "ג'וליה מיה". שמוליק דובדבני שמח שסוף סוף גם בישראל יצרו קומדיה-רומנטית


 

"ג'וליה מיה" הוא סרט קטן, אולי אפילו קטן מדי. לעיתים נדמה שמסך הקולנוע מעט גדול עליו ושהסרט, שכתב וביים יובל גרנות, היה צריך להיות דרמת טלוויזיה בת 50 דקות. מצד שני, זוהי עוד עדות לקיומו ולחיוניותו של קולנוע עצמאי ישראלי, כזה שמופק מחוץ למסגרת הקרנות המוסדיות, בתקציב קטן ועל בסיס "עזרה לחבר", ושמאפשר לזהות יוצרים מבטיחים על אף בוסריותם.

 

"ג'וליה מיה" מבוסס על גימיק: דמיונה המפעים של השחקנית הראשית בו, הגר בן אשר, לג'וליה רוברטס. סביר להניח שסביב הדמיון הזה נטווה במהירות הסיפור. במאי וכוכב סרטי קסטות משכונת התקווה (חיים זנאתי) פוגש בסוכנת מכירות של "יס" שדומה באופן מפתיע לנ"ל, ומחליט לאלתר את הגרסה הישראלית ל"אישה יפה". האם זה מחזיק סרט באורך מלא? – לא בטוח. האם זה בכלל עובד? – רוב הזמן.

 

קודם כל בזכות נוכחותה הכובשת של בן אשר שהיא לא רק, אכן, אישה יפה מאוד, אלא משכילה לעצב דמות שהיא בו זמנית פנטזיה גברית וממשות. בן אשר, יוצרת מוכשרת בזכות עצמה (הסרט הקצר "משעולים"), ממלאת את המסך בקסם אישי ובשפע חן. היא מודעת לדמיון המפתיע בינה לבין רוברטס, ומתייחסת אליו במידה של הומור עצמי. היא ג'וליה רוברטס של התחנה המרכזית, ולא איזו כוכבת הוליוודית wannabe.


הגר בן אשר ב"ג'ולימה מיה". מצא את ההבדלים 

 

כשם ש"אישה יפה" דן בצדה הקפיטליסטי של הפנטזיה הגברית, כך גם "ג'וליה מיה" עוסק בגבר המבקש לממש את הפנטזיות שלו, ומכאן עולה גם נושאו – טשטוש הגבולות בין מערכת היחסים שבין הדמות הבדיונית והאישה היפה שבסרט, ובין מערכת היחסים "במציאות" שבין הבמאי-תסריטאי והכוכבת שלו.

 

כישלון פרובינציאלי

דומה שאין עוד כוכבת הוליוודית בעשורים האחרונים שהתייחסה אל מהותה ואל הקריירה שלה באירוניה רבה יותר מאשר רוברטס, כפי שתעיד הופעתה המודעת כל כך לעצמה ב"נוטינג היל" (1999). גרנות, לפיכך, כמו בא לתהות בסרטו מה בדיוק הופך את רוברטס גם היום (מאז זכייתה באוסקר על "ארין ברוקוביץ'" לפני תשע שנים היא לא כיכבה בשום להיט משמעותי, למעט תפקידים קטנים בשני סרטי “אושן” הראשונים) לפנטזיה הקולנועית-גברית האולטימטיבית. אז נכון, התשובה שהוא מגיע אליה אינה מספקת במיוחד (משהו כמו "רוברטס מייצגת איזו כמיהה לנשיות בלתי מושגת” ו”כל הגברים מתים להיות ריצ'רד גיר”), אבל עצם התהייה היא חיננית.


"אישה יפה" בגרסת השכונה 

 

"ג'וליה מיה" הוא קומדיה רומנטית ישראלית. יש צורך לתרגל את הצירוף הזה, "קומדיה רומנטית", שכל כך זר לקולנוע הישראלי. סרטי הבורקס של שנות השבעים היו מעין תעתיק מקומי של הז'אנר ההוליוודי הזה, שמאפשר לגבר ואישה שמגיעים ממקומות מנוגדים להתאחד זה עם זו, ויש בסרט של גרנות איזשהו הדהוד שלהם. בה בעת, הסרט עוסק בכישלון הפרובינציאלי "להיות כמו אמריקה", ועל כן הרוח המעט מלנכולית השורה עליו (שחיזוק לה מספק פסקול הג'אז היפהפה של גיא לוי ואורי גינצל).

 

"ג'וליה מיה" הוא סרט נטול יומרות, מהסוג שמכשיל לעיתים סרטי ביכורים הלוקים בעודפות צורנית ורעיונית מייגעת. היעדר יומרה אינו בהכרח פגם. אדרבא, דווקא זה מה שהופך את ההנאה מהסרט לבסיסית יותר. אותה הנאה שאתה חש נוכח הצפייה בקומדיה צנועה וחביבה שמעידה על כישרון ונבנית סביב רעיון נחמד ודמויות סימפטיות ומעט אקסצנטריות (בהקשר זה ראוי לציון ליהוקו המוצלח, והמפתיע, של דורי בן זאב לתפקיד אביה הפרופסור של "ג'וליה הישראלית”). הקולנוע העצמאי האמריקאי מייצר כמה וכמה סרטים כאלה בשנה. גם לנו מותר אחד.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"ג'וליה מיה". הגרסה הישראלית
והמקור האמריקאי
לאתר ההטבות
מומלצים