ונסן לנדון (משמאל) ופיראט איוורדי. מתוך וולקאם.
נטלי: נתחיל בשורה התחתונה: אני התרגשתי. ובעצם, סרט כמו "וולקאם" שנוגע בנקודה כה חמה במציאות המעורבבת שלנו, לא יכול שלא לגרום לצופה להתרגש, להפנים, ולהגדיר מחדש דברים בינו לבין עצמו. "וולקאם" הוא סרט צרפתי – לא צרפתי, שמאופיין באלמנטים של קולנוע צרפתי, בבמאי צרפתי, בכמה שחקנים צרפתיים, אבל יחד עם זאת הוא כאמור, כל כך לא צרפתי. מעין אבסורד שכזה, אבל מצד שני טבעי לגמרי. סרט שמדוברת בו גם אנגלית, שעוסק בחלום להיות חלק מהעם האנגלי, דרך עיניהם של אלו הנמצאים בצד השני והרגוע של המתרס במלחמה בעיראק. סרט שבעיקר מאופיין על ידי אנושיות אוניברסאלית, כזו שמאפיינת בן אדם באשר הוא. כך יוצא שהסרט הזה מדבר לכולנו, לא פוסח על אף אחד, מותאם אישית כמו כפפה שנבנה באיטיות ומתפרץ בעוצמתו לקראת הסוף, כראוי לסרט מרגש שמעלה סוגיות חשובות.
פיליפ ליורה, שסרטו האחרון "אל תדאגו, אני בסדר" גרף כמה פרסים, בחר לעסוק בסוגיה של גירוש והגירה משולבת עם הרבה אומץ ואהבה, לאחר שבעצמו הופתע מהמציאות שטילטלה אותו כשפגש בה במקרה. ואולי לא במקרה, שהרי תשוקה לעסוק בנושא היתה בו לאחרונה אולם הוא לא הבין עד כמה התשוקה מציאותית עד שנסע לקאלה, עיר הנושא בסרט, ושם למד סיפורים אמיתיים מצמררים. ובדיוק על אותה צמרמורת פשוטה הוא בונה את סיפורו במהלך הסרט, ומשלב את הדברים עם אותנטיות ראויה להערכה שמתבטאת החל מבחירת השחקנים וכלה בצילומים במקומות האמיתיים בהם מתרחשת העלילה.
"וולקאם" מספר את סיפורם של שניים שחייהם נפגשים, בנסיבות מקריות ומוזרות. בילאל (פיראט איוורדי), נער בן 17 כורדי שעזב את עיר הולדתו בעיראק והלך 4,000 ק"מ לכיוון לונדון, שם נמצאת אהובתו. בדרך הוא נתקע בקאלה, עיר חוף צרפתית בצפון צרפת, ממנה אפשר כמעט לגעת באנגליה הקרובה. אולם כמעט היא מילת הקסם, כיוון שבילאל לא מצליח לעבור בדרכים לא-חוקיות, שלא נדבר על דרכים חוקיות, ונתקע ביחד עם עוד כמה מאות פליטים בנמל קאלה. אלא שבילאל, מונע מאהבה צעירה טהורה, לא בוחל באמצעיו ומגיע לבריכת שחיה מקומית על מנת ללמוד לשחות ולהצליח לחצות את התעלה שמפרידה בין קאלה לאנגליה, תעלה סוערת וקרה באורך 32 ק"מ, שמי שיצליח לחצות אותה ולא יטבע/יקפא/ימשה בדרך, ישיג את מבוקשו וייכנס לאנגליה.
ונסן לנדון (משמאל) ופיראט איוורדי. מתוך וולקאם.
כך פוגש בילאל בסימון (ונסן לנדון), מדריך שחייה בבריכה המקומית עם חלומות עבר שלא התממשו וגירושין אותם הוא כנראה לא עיכל ברמה האישית. בין השניים נוצרים יחסים מיוחדים כאשר סימון נקשר לבילאל ומאמץ אותו אל ליבו, משמש לו לעיתים בית חם ומחסה מיער הפליטים ובעיקר משמש על תקן אב. בילאל מתחיל לקבל שיעורי שחיה במטרה להצליח לחצות את התעלה בעוד סימון מנסה לשכנע את בילאל לוותר, מהפחד שלא יצליח ויקרה לו משהו. בילאל מאמין באהבה בצורה עיוורת בעוד סימון חטף את הסטירה האמיתית של החיים עם הגירושין הטריים – ובכל זאת, בדרך סותרת ומופלאה זו, הם מצליחים להבין אחד השני בצורה הטובה ביותר. הקשר שנוצר בין הצמד מחזק לא רק את הנער, אלא גם את הגבר האבוד שמוצא לו, על אף מכשולי שפה מדוברת, שפה אמיתית עם הבן שלא היה לו.
למרבה התדהמה, יש כאן ליהוק מוצלח של שחקנים נטולי 'שם' וניסיון שלמעשה משקף את הסרט כולו. כמובן שאת סימון משחק ונסן לנדון, שמאחוריו רשימה ארוכה של סרטים ("עושר ועושר", "כאוס") ומציג יכולת משחק מאופקת וכה אמיתית שמצליחה להעביר את השינוי שעוברת הדמות באופן מפליא. אולם לא על לנדון יש להתעכב, כי אם על הבחירה באיוורדי כנער, כוכב הסרט. איוורדי, בחור אלמוני שנקלע לאודישנים בטעות, נכנס לנעלי הדמות בצורה הטבעית ביותר, ללא מאמץ ניכר ובהצלחה מסחררת. הוא שובה את הלב, בנעימות שלו, בעקשנות, בחיוכים האמיתיים. אי אפשר שלא לפרגן ליוצרי הסרט על הליהוק המוצלח הזה שבוודאי הפתיע גם אותם באותה מידה.
ולסיום, אין סיבה לא לראות את הסרט הזה. מעבר לסוגיה הבוערת שהסרט בוחר להתעסק בה, ולכל ההשלכות שלה ולמחשבות עליה שבאות בעקבות הצפיה, מדובר בהנאה אמיתית, צנועה וישרה, על סיפור אמיץ של אהבה וקשר בלתי אפשרי שנרקם. כביכול, כל המרכיבים הנכונים לסרט נכון. ובעצם, לא רק כביכול. אם כך, ואם עוד לא הבנתם עד עכשיו, הרי שבמקום לבזבז את הזמן בקולנוע בסרטים הפחות מוצלחים שמוצגים, בעיני, בימים אלו, אפשר לזכות בסרט איכות אמיתי ומפתיע. הבטחה שלי.
דירוג: 
וולקאם (WELCOME)
צרפת, 2009
110 דקות.
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-14.05.2009 בקולנוע.
בימוי:
פיליפ ליורה
תסריט:
פיליפ ליורה
עמנואל קורקו
אוליביה אדם
צילום:
לורן דיין
עריכה:
אנדראה סדלקובה
שחקנים:
ונסן לינדון
פיראט איוורדי
אודרי דאנה
דריה איוורדי
הסרט וולקאם , סרט עצוב בסיפורו דרמה על נער הנאבק
להגיע לאהובתו באנגליה מינה , לחם כדי לעבור את התעלה לאנגליה מצרפת אך כשל והוחזר בשקית עם גופה,
מצד המורה לשחיה הנלחם על חייו של הנער להישרדות ונתינה ומסירות מצידו של המורה לשחיה ברגשות מעורבים כלפי הנער בן ה- 17, צער רב בסופו של הסיפור כאשר המורה לשחיה טס לאנגליה למצוא את מינה ולבשר על מותו הטרגי של באזדה הנער . דרמה מצויינת בתפקיד דמותם של המורה והנער. מומלץ, שווה צפייה .