תבחרו בשעמום, בנוסטלגיה ריקה, בגלויה לתיירים, בקלישאות על אינסטגרם ופייסבוק וקיצוצים בשוק העבודה וג'נטריפיקציה, בסרט המשך לסיפור שהגדיר תקופה מסוימת ועכשיו הגיע לקחת את הכסף שלכם. ומילא אם היה סיפור. אבל אין ממש. רק רצף של כמה ימים שבהם רנטון וחבריו משחזרים את כל הסצנות והרגעים שהרכיבו את הסרט הראשון - מהריצה ברחובות אדינבורו ועד המונולוג המפורסם. כולם מבוגרים יותר, עייפים יותר, ומודעים מאוד. מזל שלא אמרו משהו על טראמפ כדי לשכנע אותנו שאנחנו ב־2017.
למה בעצם שרנטון יחזור הביתה ויסתובב שוב עם חבריו מהילדות? התירוץ התסריטאי שניתן - גירושים בארץ רחוקה או משהו כזה - פשוט לא מספק. עזבו מספק, מדובר בהונאה. הסרט הזה הוא פחות או יותר כמו למצוא את עטיפת דיסק הפסקול של 'טריינספוטינג' הראשון ולגלות שהיא ריקה. ולמה שבכלל יהיה לכם מה לעשות עם דיסק ב־2017. ככה זה. אם הסרט הראשון הגדיר תקופה, הסרט השני רודף אחריה. אפשר להרגיש את הזיעה של הבמאי דני בויל ושל הכוכב יואן מקגרגור בניסיונם להצדיק את חזרתם למסך דווקא עכשיו. ולא שזה לא יספק אנשים. לא מעט צופים יאהדו את הסרט ואת דמויותיו רק בגלל שממש אהבו את הקודם. בכל המשכון יש אלמנט של הנאה מעצם המפגש המחודש עם דמויות, פסקול ועולם שכבר התאהבת בו. ובכן, המלצתי: תראו שוב את הסרט הראשון. אין מה לשלם 40 שקל כדי להגיע למסקנה המרתקת שכולנו הזדקנו ב־20 שנה, והיום יש אינסטגרם.
