לילה בלי כוכב

החיבור בין תרבות גבוהה ונמוכה, אותו סימפטום מובהק של העידן המכונה "פוסט-מודרני", מגיע ב"לילה מוטרף במוזיאון 2" לשיאו הקדחתני. רסיסים של תרבויות, דמויות וחפצי אמנות מוכנסים לתוך מעבד מזון הקוצץ את חומרי הגלם עד הפיכתם לעיסה. ישנם אמנם רגעים מצחיקים, ובוודאי אפקטים מושקעים, אבל המאמץ הניכר להצחיק ולהדהים בכל רגע מותיר בעיקר תחושה של טעם תפל.

"לילה מוטרף במוזיאון 2" ממשיך את הקונספט המוכר מהחלק הראשון. לוח כשף פרעוני מעיר כל לילה לתחייה את הבובות והחפצים המוצגים במוזיאון. עבור הבמאי שון לוי זוהי הזדמנות פז ליצור מרחב של פנטזיה המפגיש בין דמויות ותרבויות אשר בהיסטוריה לא באו במגע אלו עם אלו.

כך יכול ג'דדיה (אוון ווילסון), מודל זערורי של איש המערב הפרוע, להילחם ולהתיידד עם אוקטביוס (סטיב קוגן), מודל קטנטן של חייל רומי. עצמותיו של טירנוזאורוס רקס הופכות ליצור חי וחובב שעשועים ופסל שעווה של נשיא ארצות הברית טדי רוזוולט (רובין וויליאמס) קם לתחייה ומחלק עצות אבהיות.

משנה מקום, משנה מזל

לארי דיילי (בן סטילר), שומר הלילה שנקלע בחלק הראשון למוזיאון המכושף, חוזר גם הפעם לתפקיד המאתגר של מי שנדרש בעל כורחו להשתלט על הקרקס

הפרוע. אך האתגר שעומד בפניו הפעם גדול לעין שיעור. כיוון שהקונספט הבסיסי לא השתנה, השינוי המהותי כאן הוא מקום ההתרחשויות.

המוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו יורק הוחלף במתחם המוזיאונים הגדול בעולם - הסמית'סוניאן שבוושינגטון. מוזיאונים מתחומים מגוונים כמו אמנות, תעופה וחלל, היסטוריה וטבע מחוברים ברשת מנהרות תת קרקעיות. כשלוח הכשף הפרעוני מגיע למתחם זה ברור כי האפשרויות הן בלתי מוגבלות.

"לילה מוטרף במוזיאון 2". ליהוק מגוון ומפוספס

בתחילת הסרט אנו פוגשים את דיילי, שהפך בשנים שחלפו מאז אירועי הסרט הראשון לבעל חברה המשווקת מוצרים מיותרים בטלוויזיה. שאיפותיו הכלכליות ניתקו אותו מעולם המשחקים של המוזיאון הקסום, וחבריו הלא אנושיים נותרו זנוחים. בביקור במוזיאון הוא מגלה לחרדתו כי המנהל, דוקטור מק'פי (ריקי ג'רוויס), עומד להחליף את התצוגה הקבועה במצגות הולוגרפיות, וחבריו עומדים להישלח לגניזה במחסני הסמית'סוניאן. דיילי אם כן יוצא למשימת הצלה.

שם מגלה דיילי כי יצטרך להתמודד עם קה-מונ-רע (האנק עזריה), נצר לפרעונים שקם לתחייה ושואף להשתלט על העולם. הוא מגייס שותפים למזימה: נפוליאון (אלאן צ'בה), איוון האיום (כריסטופר גאסט) וצילום בשחור לבן של אל קפונה (ג'וש באייר). כעזר לצידו של דיילי תופיע בת דמותה של הטייסת אמיליה ארהארט (איימי אדמס). היא תסייע לו, כדרכן של דמויות ממין זה, לא רק לנצח אלא גם לחזור ולזכור מהם הדברים החשובים באמת בחיים (חברים ומקצוע שאוהבים – אם למישהו היה ספק).

תרבותי לכאורה בלבד

גם מהרשימה המאוד חלקית של שחקנים שכבר הוזכרו ניתן להבין כי תקציבו הגדול של הסרט, לצד תכניו הכאוטיים, הפכו אותו לתצוגת תכלית של הקומדיה האמריקנית העכשווית: מ"סאטרדי נייט לייב" (ביל האדר בתפקיד גנרל קאסטר), דרך שחקני "המשרד" (מינדי קאלינג וקרייג רובינסון) ושחקנים שהופיעו בסרטים שביים בן סטילר ( אוון וילסון, סטיב קוגן, ג'יי ברוצל) ועד אחד משחקניו הקבועים של ג'אד אפאטו (ג'ונה היל).

אדמס וסטילר. עזר כנגדו

הריבוי הזה מייצר אקלקטיות של סגנונות משחק קומיים ופוטנציאל למפגשים בין דוריים שאינו מנוצל כהלכה. התסריט אינו נותן לרוב השחקנים זמן להפגין את יכולותיהם. הדגש של הסרט הוא על האפקטים ועל התנועה התזזיתית ולא על מיצוי כישרונם של המשתתפים.

גם אם המכלול של הסרט הוא רעשני ומפוספס, קשה להתעלם מכמה הברקות חזותיות המצויות בו וקורצות למבוגרים מעל ראשם של הילדים. החלקים המוצלחים ביותר הם המוצגים הקמים לתחייה במוזיאון לאמנות - החל בפסלי

המלאכים הקטנים המזמרים שירי אהבה בעיבודי קיטש (האחים ג'ונאס סיפקו את הקולות), וכלה בפסל האדם הלא-כל-כך-חושב (תפקיד נוסף של עזריה).

"לילה מטורף 2" הוא הסחת דעת רעשנית. הורים עלולים להתפתות להאמין כאילו יש קשר בין הדמויות המוזכרות והאמנות המוצגת ואיזשהו ערך תרבותי שהסרט נושא כביכול. דבר לא יהיה רחוק יותר מהאמת. זו תרבות הנשפכת כמכולת אשפה על ראשם של הצופים הצעירים. אוסף של פרטים המנותק מהקשר שבמקום לעורר את התיאבון לאוצרות התרבות המסתתרים במוזיאונים, מאכיל את הצופים הצעירים בכפות גדושות של עיסה תפלה. נכון שמרביתם צפויים להנות מהסרט, אך אין זה הופך אותו ליותר מג'אנק פוד תרבותי.