"חריש בע"מ" - מה היה לנו: אומרים שחריש המתפתחת במהירות מסחררת היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית - חילונים, ערבים, דתיים לאומיים, חרדים. הנה הימור: תוך כמה שנים, ברעש או באין שומע, ייסוגו המגזרים האחרים מהעיר ויותירו אותה לחרדים.
בלי ווייז אני לא יודע איפה זה חריש. בפעם האחרונה שנסעתי בכביש 6 חשבתי שעברתי ליד חריש, עד שהבנתי שזה כפר ערבי שבונים בו לגובה וחריש זה רק עוד 20 דקות צפונה. ומלבד זאת אני לא חושב שארד מכביש 6 כדי לראות את חריש הנבנית מקרוב. שום דבר אישי. הספקתי לרכוש דירה בסיוע מסיבי של המשפחה לפני שרכבת המחירים התחילה לטוס. לילדים שלי לא יהיה מי שיסייע, ועד שאגיע לעולם שכולו טוב הם יצטרכו להעביר את עיקר משכורתם לדיור, או לרכוש דירה במקומות שקוראים להם חריש או ברלין.
וזה רק אחד הדברים שמקפיצים אותי כשבונים עיר חדשה בארץ, כמו חריש או אלעד. מרתק לראות ולשמוע בסרט “חריש בע"מ", ששודר השבוע בערוץ הראשון, את התפלגות האוכלוסייה הצפויה בעיר. זה מתחיל בצניעות, מדברים על 5%־7% של חרדים ודתיים. לקראת אמצע הסרט מטפס המספר ל–45%. וככל שהסרט קרב לסופו נזרקים לחלל מספרים גבוהים מ–80%.
ואתה יודע שזה מה שיקרה, כי ניסיון העבר מלמד שלא מעט הטבות ילכו אליהם. ובסוף הם יקבלו את הדירות במחיר הנמוך ביותר, וזה אפילו לא יהיה תחילת הפסטיבל בחריש.
אין לי בעיה ולו הקטנטונת ביותר עם חובשי כיפה או מי שעוטים על גופם קפוטה. זה כמה מהם שיש להם בעיה איתי. ואלה, כשאינם מרוצים מדבר מה, הופכים תובעניים. יש להם השגות על לבושה של הבת שלי, על המקום שבו היא יושבת באוטובוס, על האוטובוס שלוקח אותה בשבתות לים. חלקם גם אינם מוכנים לשמוע את שירתה בעצרת יום הזיכרון, והרשימה עוד ארוכה והדברים ידועים.
חריש היא עיר של סלט מבולגן ולא ידידותי. דתיים תובעניים, חילונים מתגוננים וזועמים, חמולת קראג'ה גולה מרמלה וקהילה קטנה של אנשי הארי קרישנה. אף אחד לא משתגע על נוכחות האחר. תחת החיוכים שתופסים יותר מדי מקום בסרט וההבטחות לקירוב לבבות וגיבוש ובכלל פרחים וציפורים, מבעבעת חשדנות גדולה ופערים בלתי ניתנים לגישור.
על קצה פיסטין בוואדי ערה נבנה בלי מחשבה רבה מונומנט לישראליות עצבנית. ברשות הקורא, יש לי גם הימור כמה רחוק וגבוה יגיע מגדל בבל הזה: החזקים ואדוני הארץ ינצחו. ותוך כמה שנים, אחד־אחד, ביש ובאין רואה, יארזו החילונים את מזוודותיהם ויתקפלו מחריש.
יום שלישי, 25.4, 21:00, הערוץ הראשון
“אני יודע מי אתה"
מה יש לנו: מפגש בין סדרת מתח לאופרת סבון בספרדית - כזה עוד לא היה לנו. המתח מתקבל על הדעת, הדרמה כמו שניתן לצפות מאופרת סבון: צרחות, יללות, דמעות כפלגי מים אדירים. אז אליאס עשה את זה? ואיפה אלגרה? וויי וויי וויי.
גבר שככל הנראה עבר תאונת דרכים נמצא הולך על כביש. הגבר איבד את זיכרונו, אינו יודע על עצמו דבר, כיצד הגיע למקום, ואינו יכול להסביר מדוע במכוניתו נמצא דם של סטודנטית שלו שנעלמה יחד איתו.
מרתק, נכון? גבר שאיבד את זיכרונו, אולי ביצע פשע ואולי לא, ההוכחות הנסיבתיות מצביעות שכן ביצע את הפשע - לא שמענו על רעיון מקורי דומה יותר מאלפיים פעמים עד היום. מקסימום 5,000. נדיר בערך כמו מישהו, נגיד, שננשך על ידי ערפד - או ערפדה יפהפייה - והפך בעצמו לערפד. ככה שבכל יום מהימים הייתי מאבד את זיכרוני שלי ושוכח שקראתי את ההצעה לצפות בסדרה “אני יודע מי אתה". מה שמשך את תשומת לבי היה העובדה שהסדרה היא תוצרת ספרד. כלומר, הארץ שבה חווינו פריחה גדולה, שגירשה אותנו, ושהמיטה על ראשנו (גם) שפע אופרות סבון.
את המפגש הזה לא רציתי להחמיץ - משהו שאמור להיות בין מתח, גם כאשר המודל מתפורר מרוב שימוש, לנפתולי השקשוקה היבבניים, הדרמטיים בחצי לירה, של אופרת סבון. אז ישבתי, די בחשש, לצפות ב"אני יודע מי אתה".
אז ככה: המתח הוא כזה שאפשר לצפות בו אם יש לך הרבה זמן פנוי. הוא לא מזיק, לא מרעיל את התאים האפורים. אלא שיש ב–VOD כל כך הרבה סדרות איכותיות טובות יותר מזו, שחבל לבזבז זמן יקר על “אני יודע מי אתה".
מה שהופך את העסק למצמרר, ואחרי כן, כשמתרגלים קצת, למשעשע, הוא אפקט אופרת הסבון. הוא טבוע כנראה עמוק כל כך בנפשו של הכותב והבמאי הספרדי, עד שאי אפשר ליצור משהו נקי יותר ממנו. כל מפגש דרמטי מוגבר לעוצמות ענק, לצרחות מקפיאות דם, לפלגי מים אדירים הזורמים מהעיניים, לאלפיים בסולם ריכטר. ילדה בת 3 בערך משמיעה למשפחתה נאום חוצב להבות שנתניהו מול מרכז ליכוד גועש יכול רק לחלום עליו. אחיין שאחותו נעלמה משליך אבנים על דירת דודו, צורח, בוכה, מקמץ אגרופים, מקבל שני פליקים קטנים ונרגע.
אני לא יודע אם אנשים בספרד מתנהגים ככה ברחובות. ככל הנראה הם אינם נוהגים כך, אחרת היו מתפרסמים סיפורי זוועה ברחבי העולם על רבבות צורחים זה על זה ומתפלשים בעפר בדמעות. ברור שככה אי אפשר לנהל מדינה.
בסדרות טלוויזיה, לעומת זאת, אפשר. אנחנו הרי כבר יודעים מה יקרה ב"אני יודע מי אתה". עוד מעט יתחילו פלאשים של שברי זיכרונות להבזיק מול עיני השוכח. הוא ילמד איזה טיפוס היה בחייו הקודמים, והדברים שיגלה על עצמו לא יהיו מחמיאים. גילוי ופענוח יתקדמו במקביל. מלבד היבבות זה לא יהיה נורא, אבל אותי חפשו בסדרה אחרת.
יס BINGE, יס VOD
“פארגו"
מה יש לנו: אין צורך להרבות במילים על העונה החדשה של “פארגו" מלבד “אל תחמיצו". שלא תעזו להחמיץ.
במילה אחת: “ענק". בשתי מילים: “אולטרה ענק". הנה סדרה שבה - בניגוד ל"אני יודע מי אתה" - שווה להשקיע זמן. היא נפתחת בהקדמה הקבועה: זהו סיפור אמיתי, שמות האנשים שונו לבקשתם, האירועים המתוארים בסדרה התרחשו במינסוטה בשנת 2010. ואתה חושב לעצמך, מה לכל השדים מתרחש שם במינסוטה, איך יצאו שם האנשים כל כך לא נורמלים באופן יפהפה כל כך. כי זה מה ש"פארגו", בעונתה השלישית, מציעה לצופה - סגנון, ליטוש, אלימות עסיסית טעונת הומור. פשוט לראות.
עונה 3, ימי חמישי, הוטHBO , הוט VOD