ראסל קרואו (משמאל) ובן אפלק, מתוך שם המשחק.
חברים וחברות הכירו: קאל מק'אפרי (ראסל קרואו) – לוחם פשע במסווה של עיתונאי ותיק, מוערך ומקושר. עזבו אתכם מהמשטרה, מק'אפרי עושה הכל, ויש לו אפילו את השותף שמסתבך בצרות (רייצ'ל מק'אדמס) וצ'יף משטרתי אחראי שמכופף למענו את החוקים לפעמים (העורכת הראשית, בגילומה של הלן מירן). יש לסרט את הטוויסטים המותחים שלו (ומנגד גם כמה צפוים), והוא בסך הכל עשוי טוב, אך בעיקר נשען על השמות הגדולים שעומדים בראשו.
"שם המשחק" נווט למסך ההוליוודי הגדול בידי קוין מקדונלד, על פי מיני סדרת טלויזיה בריטית מ-2003. הפריצה הגדולה של מקדונלד לתודעה העולמית הגיעה עם סרטו החביב "המלך האחרון של סקוטלנד". חביב לטעמי כאמור, ולא יותר. מעולם לא הבנתי את כל הרעש שעשו סביב הסרט. היה נחמד, ונחמד שהיה. זה בערך המקרה של המותחן הפוליטי החדש שלו במרכז הביקורת הזו: סרט בכלל לא רע.
קאל מק'אפרי (קרואו) הוא כאמור עיתונאי ותיק ומוערך ביום, וחוקר הרבה יותר טוב מכל בלש ושוטר בבירת ארה"ב בלילה (טוב, גם ביום). העורכת שלו (מירן) מנסה לרכב על החברות העתיקה שלו עם הפוליטיקאי סטיב קולינס (בן אפלק), משהעוזרת של האחרון מוצאת את מותה בנסיבות טראגיות ומתברר שהשניים ניהלו רומן.
ראסל קרואו, רייצ'ל מק'אדמס (במרכז) והלן מירן, מתוך שם המשחק.
הוא נשלח חמוש בבלוגרית של האתר הרשמי של העיתון (מק'אדמס) לחקור את כל נסיבות מותה של העוזרת הצעירה, וכיצד קשור הרומן שלה עם קולינס למוות. שמה של הצעירה נקשר בקנונית ענק שנועדה ככל הנראה להפיל את קולינס מכסאו, בדיוק בזמן שהוא חוקר ועשוי להביא להפלתו של תאגיד ענק שגוזר קופון נכבד מאד על חשבון העם האמריקאי וצבא ארה"ב.
הרבה טוויסטים כאמור, ממלאים את העלילה של הסרט, אך "שם המשחק" ניחן באוירה נעימה שכזאת: אין יותר מדי לחץ כל הזמן, ואפשר לשבת רגועים ולצפות בקליפה מתפרקת לאט לאט מסביב לגלעין האמת. והאמת, אתם יודעים, נמצאת אי שם. בסוף בסוף.
ראסל קרואו וג'ייסון בייטמן. מתוך שם המשחק.
ראסל קרואו נכנס לנעליו העזובות של בראד פיט, שהביא לדיחוי העצום בכל הוצאתו לפועל של הפרויקט. קרואו כבר עשה תפקידים יותר קשים ומעוצבים בחייו, כך שהפעם זה עבר לו כנראה כמשחק ילדים. אפלק ומירן לעומתו, לא נותנים את ההצגה הטובה ביותר שלהם – כשבולט במיוחד אפלק עם מבע הכעס הקבוע והמעצבן שלו. שחקני המשנה שמפציעים רק לסצינות קצרות וספורות, הם ג'ייסון בייטמן וג'ף דניאלס, מצליחים בהחלט להטיל צל על אותם שניים קודמים שהוזכרו. אפילו התקשתי לזהות את בייטמן בצורת המשחק וההופעה שהוא הפגין.
דירוג: 
שם המשחק
2009, ארה"ב.
127 דקות.
בימוי:
קוין מקדונלד
תסריט:
מתיו מייקל קרנאהן
טוני גילרוי
בילי ריי
שחקנים:
ראסל קרואו
בן אפלק
רייצ'ל מק'אדמס
הלן מירן