שתף קטע נבחר

ביקורת סרט - "ספיידרמן: השיבה הביתה": הכי צעיר, הכי טכנולוגי, וכמעט הכי טוב

אחרי שנים של גלות, איש העכביש (במקרה הנוכחי נער) חוזר לאולפני מארוול וסוף-סוף אפשר לראות אותו מתקיים לצד גיבורי-על אחרים. אומנם הוא לא סרט הספיידרמן הכי טוב, אך הוא בהחלט יספק את הצופים עם הומור ראוי, סצנות אקשן מבוימות היטב וסיפור התבגרות אמריקני טיפוסי

 

לאחר שלושה סרטים של סם ריימי עם טובי מגווייר, ושניים של מארק ווב עם אנדרו גארפילד, מגיע "ספיידרמן: השיבה הביתה" (Spider-Man: Homecoming) שהוא (לקחת נשימה עמוקה) החלק הראשון לאתחול השלישי לפרנצ'ייז. הבמאי ג'ון וואטס מביא רקורד צנוע הכולל סרט אימה קטנטן בשם Clown (2014), שלא זכה להצלחה ביקורתית או כלכלית, ומותחן פשע בשם Cop Car (2015) שקיבל ביקורות בינוניות אבל הצליח להרוויח סכום כסף מרשים לסרט קטנטן. התנעה מחדש של ספיידרמן היא פרויקט בקנה מידה שונה לחלוטין.

 

שם הסרט מבוסס על קומיקס של ספיידרמן משנת 1984 אך כמעט אין כל קשר בין הקומיקס לעלילת הסרט (תוצר כתיבה של שישה תסריטאים - אחד מהם הוא וואטס עצמו). בשני הטקסטים מדובר בסוג של תהליך שפיטר פרקר עובר לאחר אירוע גדול ומטלטל (בקומיקס - מה שכונה "המלחמות הסודיות", ובסדרת סרטי מארוול אירועי "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" מ-2016). בשניהם פיטר נמצא בתהליך של גילוי כוחות - בקומיקס לאחר תחילת השימוש בחליפה הסימביוטית (החליפה השחורה), ובסרט הוא גיבור-על טרי שעדיין לומד את כוחותיו בעודו משתמש בחליפה רבת האפשרויות שניתנה לו על ידי טוני סטארק.

 

טום הולנד: "התכוננתי לתפקיד מגיל 5"

 

מלבד נקודות דמיון בסיסיות אלו, גילו של הגיבור, עיסוקו, חייו הרומנטיים, המהלך העלילתי והאויבים איתם הוא מתמודד - כל אלו שונים בתכלית. הרעיון של "השיבה הביתה", כפי שקל לנחש, הוא קודם כל איתות עולץ וברור מצד אנשי מארוול שספיידרמן הקולנועי חזר, לפחות בשלב זה, להיות דמות שאותה הם מנהלים ולא חברת סוני.

 

הדרך המהירה ביותר להגדיר את ערכו של "השיבה הביתה" תהיה להשוותו לחמשת הסרטים הקודמים. הוא טוב משני הסרטים בריבוט של מארק ווב ומהסרט השלישי של סם ריימי. מוצלח כמו הסרט הראשון של ריימי, ונופל במעט מ"ספיידרמן 2" (2004). החידושים המרכזיים בריבוט הנוכחי קשורים לשלושה תחומים: גיל, גזע וטכנולוגיה.

  

עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet :

"להתראות גרמניה": בדיחת שואה לא מצחיקה

"גנוב על העולם": אקשן לילדים, רטרו להורים

"להציל את נטע": ארבעה סיפורים וקלישאה

 

הזכויות המוגבלות שהיו בידי סוני הציבו את ספיידרמן כגיבור-על יחיד בעולם בו הוא חי. בהחזרתו לחיק משפחת גיבורי-העל הקולנועיים של אולפני מארוול, הדמות צריכה לתפוס את מקומה כגיבור-על צעיר, נער למעשה, מול איש עסקים בגיל העמידה (טוני סטארק), ומול אדם זקן עם ערכי היסוד ה"קלאסיים" בגוף של אדם צעיר (קפטן אמריקה), וזאת בעולם שוקק גיבורי-על והיסטוריה של התרחשויות שנפרשה בסרטים הקודמים.

 

טובי מקגווייר היה בן 27 כשנכנס לנעלי הדמות, ואנדרו גארפילד בן 29, תום הולנד חנך את הדמות לפני שנה כשהיה בן 20. עם מראה ואנרגיות של אדם צעיר (שלא לומר ילדותי), עם גובה שאינו מאפשר נוכחות פיזית משמעותית, הוא מגלם פיטר פרקר בן 16, המצוי עמוק בתוך הוויית התיכון. רק כשהולנד מוריד חולצה (והוא מוריד) יש תחושת אי נוחות מהחיבור האנומאלי בין שרירים מעוצבים היטב ופני נער צעיר.

 

האנרגיות הללו ניכרות כבר בפתיחת הסרט, המציגה מעין יומן וידאו קופצני המצולם בטלפון הסלולארי של פיטר פרקר. היומן מתעד מנקודת מבטו את הקרב האפי בשדה התעופה בגרמניה (מ"מלחמת האזרחים") בעודו משתתף בו. זו הרפתקה ראשונה, ופיטר להוט להפוך לגיבור-על במשרה מלאה. טוני סטארק (רוברט דאוני ג'וניור, כמובן), מי שגייס אותו ומשמש כעת כמנטור מרוחק, מצד אחד מנסה לצנן את ההתלהבות של הנער ומצד שני מצייד אותו בחליפה בעלת יכולות מגוונות שעוד ייחשפו. הרצון והלהט של פיטר מול התסכול הנובע מהתחושה שהוא נותר "מחוץ לעניינים" יהיו מרכיב מרכזי במוטיבציות של הדמות לאורך הסרט.

 

ניסיון הפלישה של הגזע החייזרי המכונה הצ'יטאורי ב"הנוקמים" (2012) הותיר לא מעט טכנולוגיות חייזריות מפוזרות ברחוב. כשאדריאן טומס (מייקל קיטון), קבלן פינוי של ההריסות, מפוטר יחד עם אנשי צוותו, הוא מחליט לחצות לצד השני של החוק - להשתמש בטכנולוגיה חייזרית לפיתוח כלי נשק. שנים לאחר מכן הוא "הנשר" (The Vulture) המצויד בחליפת מעוף אדירת עוצמה, ומנהיג של אופרציית ייצור וסחר בנשק חייזרי ללקוחות עבריינים.

 

הצד השני של הסרט מזכיר את הדרמות הקומיות של בית הספר התיכון המזוהות עם ג'ון יוז ("מועדון ארוחת הבוקר"), עם השאלות הקבועות של סוגי טיפוסים, היררכיות חברתיות, ואהבות נעורים ביישניות. הריבוט הנוכחי של ספיידרמן לא החליף את פיטר פרקר במיילס מוראלס האפרו-אמריקאי של גרסת ה"אולטימייט מארוול". אבל גם אם במרכז נותר חנון לבן ומבריק, סביבת המחייה שלו היא תיכון מחוננים רב תרבותי בניו-יורק.

 

בהתאם לכך נד לידס (ג'ייקוב בטאלון), חברו הטוב של פיטר, הוא גיק שמן הנראה כמו ערבוב של כל הגזעים הלא לבנים, ליז (לאורה הרייר) הנערה בה פיטר מאוהב היא אפרו-אמריקנית, פלאש תומפסון (טוני רוולורי) הפך מבריון לבן לחנון הודי שחצן, ומשלימה את החבורה הדמות של מישל ג'ונס, (זנדיה קלמן - ממוצא מעורב) הדלוקה בסתר על פיטר. מנגד, הדמות של הדודה מיי (מריסה טומיי) זכתה לגרסה צעירה באופן ניכר מהקודמות (טומיי בת 52, לעומת סאלי פילד שהייתה בת 65 ורוזמרי האריס שהייתה בת 75). אם תימשך המגמה, בריבוט הבא יהיו לדודה מיי שיני חלב.

 

הטכנולוגיה נוכחת לא רק בכלי הנשק של הרע התורן, אלא גם ביכולות שהחליפה של סטארק מעניקה לפיטר, כולל הקול הנשי של האינטליגנציה המלאכותית המפעילה אותה, ושאיתה פיטר יכול לשוחח תוך כדי קטעי האקשן. כחלק מהניסיון של גיבור-העל הצעיר להבין מה תפקידו וייעודו, תעלה השאלה מהו הגיבור בלי החליפה הטכנולוגית שלו. את "עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה" יחליף המשפט "אם אתה שום דבר בלי החליפה, כנראה שלא היית ראוי לה מלכתחילה".

הסרט בכללותו יספק את כל חובבי הז'אנר, ובמיוחד את חובבי ספיידרמן. יש לא מעט הומור (לעומת כובד הראש המופרז של גארפילד), סצנות האקשן מבוימות היטב, וניחוח הדגראסי יספק צופים צעירים.

 


פורסם לראשונה 06/07/2017 15:55

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים