נתחיל בהיטפלות לפרט שולי בחדש של טום קרוז - השם. לסרטים עם המילה "אמריקאי" בכותרת ('חלום אמריקאי', 'צלף אמריקאי', 'אמריקן גנגסטר') יש איזו יומרה מעצבנת שרומזת בעצם שהסיפור הזה יכול לקרות "רק באמריקה"', כאילו רק שם קורים דברים מרתקים. הסרטים האלה גם מקפידים להדגיש שהם "מבוססים על סיפור אמיתי", אחרת לא נאמין לסיפור הכל כך יוצא דופן וחד־פעמי שהם מציגים.

הסיפור בבסיס 'תוצרת אמריקה', האמת, לא כזה מדהים וחד־פעמי. כלומר, מדובר בסיפור, או ליתר דיוק עוד סיפור, של אחד מגיבורי המשנה בתולדות עלייתו ונפילתו של פבלו אסקובר. קרוז מגלם בסרט את בארי סיל, טייס חברת TWA שהתפתה והפך לאחד המבריחים המרכזיים של סמים לתוך ארה"ב עבור אסקובר וחבורתו. במקביל, סיל פעל - או לפחות טען שפעל - כל הזמן בשליחות הסי־איי־אי שנעזר בו בכל מיני מטרות מפוקפקות במרכז ודרום אמריקה. לטענת הסרט, הסוכנות גם לקחה חלק פעיל, או לפחות העלימה עין, מכל תעשיית הברחת הסמים של סיל בדרום אמריקה. כל זה קורה בעידן רייגן שבו בצע כסף ושחיתות פוליטית התערבבו זה בזה.

הבמאי המקצוען דאג ליימן ('זהות כפולה' ו'קצה המחר' המעולה עם קרוז) יודע את העבודה, והעלילה שמוצגת בסרט מעניינת למדי ועשויה היטב. ובעיקר מרענן סוף־סוף לראות שוב את קרוז מגלם דמות אמיתית ואנושית ולא איזה סוכן־על חצי רובוטי שרץ כל הסרט. לא דמות עמוקה במיוחד, אבל זה מזכיר למה נדלקנו מלכתחילה על קרוז והחיוך הערמומי שלו.

ועדיין, משהו בסרט חסר. נראה שסיפורים מעין זה על "עלייתם ונפילתם" של פושעים שונים ומשונים כבר סופרו בעבר וביותר כישרון. גם על אסקובר עצמו, ב'נרקוס'. בסך הכל נחמד, לא מעבר.