ייתכן ו'חולי אהבה' היא הקומדיה הכי טובה שראיתי השנה, לפחות נכון עכשיו.
הסרט משתייך לסוג הקומדיות שאני הכי אוהב: קומדיות סאנדאנס. סרטים עצמאיים שמוקרנים בפסטיבל סאנדאנס ומכילים הומור קצת יותר מתוחכם מהרגיל, דמויות שאפשר להתחבר אליהן, מגניבות מסוימת והרבה חן, אישיות ולב.
'חולי אהבה' עוסק בקומיל, סטנדאפיסט מתחיל ממוצא פקיסטני שצוחק בין השאר על דברים מחייו האישיים כמו משפחתו המעט משוגעת. במקרה הוא פוגש את אמילי, בחורה אמריקאית שלומדת פסיכולוגיה, והקשר ביניהם פורח. אך כשנדמה כשהכול הולך בסדר, הרומן ביניהם מקבל כמה תפניות לא צפויות והסיפור האמיתי רק מתחיל.
הסרט מבוסס על חייו האישיים של השחקן קומיל נאנג'אני, אותו אתם בטח מכירים מ'עמק הסיליקון'. כמו בהרבה סרטים שמבוססים על סיפורים אישיים נשאלת השאלה למה דווקא חייו של קומיל נאנג'אני צריכים לעניין אותנו, וכאן נכנסים לתמונה כמה גורמים שהופכים את הסרט לאחד הסרטים הכי טובים שתוכלו לראות כרגע בקולנוע.
ראשית, התסריט. הוא כמעט נטול שומן מיותר (וזה סרט שנמשך שעתיים בדיוק!), הוא מדויק והדמויות שלו כתובות למופת. היה לי אכפת מכול דמות ודמות בסרט הזה: מקומיל ועד לבחורה ההיא שמופיעה למשך שתי סצנות בערך.
גם הבימוי מוצלח מאוד. מייקל שאוולטר מביים את הסרט כמו שצריך. אין קטעים משעממים, רגעי הדרמה מרגשים והסרט סוחף ושומר על עניין לכול אורכו. עבודת בימוי שנותנת כבוד לתסריט ולשחקנים שלו.
צילום: PunkToad
השחקנים גם כן נהדרים. באמת שכול שחקן בסרט הזה נותן הופעה משובחת. בין אם זה קומיל נאנג'אני בעצמו, זואי קאזאן החמודה בטירוף וריי רומנו והולי האנטר כהורים המעט מחופפים של אמילי, שנותנים לדמויות שלהם עומק ומונעים מלהפוך אותן לקריקטורות מהלכות.
אבל מעל הכול, ל'חולי אהבה' יש לב. לב עצום, ענק, אדיר מימדים. רואים איך הסרט מכבד את העלילה שלו, את הדמויות, את ההתרחשויות ואת הצופים וזה הופך את הצפייה בסרט לכיפית ממש. כשלצוות שאחראי על הסרט אכפת ממנו גם לקהל אכפת מהסרט וממה שמתרחש בו.
'חולי אהבה', למרות שהוא אוטוטו יורד מהמסכים, הוא מהסרטים היותר טובים של הקיץ האחרון, ובהחלט ייתכן שהוא אחד הסרטים המצטיינים של השנה. קומדיה מקסימה ומלאת לב שקשה שלא להתאהב בה או לפחות לא לצאת ממנה עם חיוך על הפנים. מי היה מאמין שקומיל נאנג'אני הזה הוא יוצר כה מוכשר!
תגובה אחת