אוקג'ה: ביקורת סרט

סרטו החדש של הבמאי הקוריאני בונג ג'ון-הו ("רכבת הקרח", "אמא", "המארח") ובכיכובם של טילדה סווינטון, ג'יק ג'ילנהול, פול דאנו, לילי קולינס, שירלי הנדרסון והילדה הקוריאנית אן סיו-הייון הוא אחד האירועים הקולנועיים הבולטים של השנה מכמה ומכמה סיבות. הראשונה היא שלא כל יום אחד הבמאים המסקרנים בעולם יוצר סרט הרפתקאות פנטסטי בעלות של 50 מיליון דולר עם כוכבי קולנוע הוליוודיים מובילים ומתקבל לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן.

הסיבה השנייה היא שהסרט נוצר עבור פלטפורמת הסטרימינג הבינלאומיתNetflix . כבר נוצרו סרטים באורך מלא שהיו מיועדים אך ורק לנטפליקס, אבל זאת הפעם הראשונה שסרט כל כך גדול ויוקרתי נוצר אך ורק עבורם. המוצר היוקרתי הבא יהיה בכיכובו של וויל סמית, "Bright" שיבוים ע"י הבמאי של "יחידת המתאבדים" ועלותו נמדדת בסכום הצנוע של 90 מיליון דולר. גם אותו תוכלו לראות בספק התוכן בדצמבר הקרוב.

[*]

בכל מקרה "אוקג'ה" זמין כבר מה-28 ביוני למעל 100 מיליון המנויים של נטפליקס ברחבי העולם וניתן לצפות בו במסך הטלוויזיה, המחשב או הסלולרי תמורת מנוי חודשי. התמזל מזלי וצפיתי ב"אוקג'ה" בפסטיבל קאן היוקרתי בריברייה הצרפתית במאי האחרון על גבי המסך הגדול, כפי שהתכוון לכך היוצר מלכתחילה והחוויה הקולנועית הוויזואלית מרשימה מאוד. חבל שמרבית הצופים בעולם שיחשפו לסרט לא יוכלו ליהנות ממנה. הסרט נודד בין אזורי טבע מיוערים על הרים בדרום קוריאה, למרדף מסחרר ברחובות סיאול, ניו יורק, וגם בית מטבחים לא סימפטי במיוחד בניו ג'רזי. בעולם עתידני שבו האוכל אוזל, חברה תעשייתית יוצרת במעבדה יצור גנטי, סוג של חזיר ענק ואפור. היא שולחת את הצאצאים שלו לגדול בחוות שונות ברחבי כדור הארץ כדי לגלות אלו תנאים יהפכו אותם לגדולים וטעימים. במשך עשור הילדה מיגה חיה עם היצור ממין נקבה הנקרא אוקג'ה. היא מגדלת אותה יחד עם סבה אחרי שהוריה נפטרו. מדובר בחברה הכי טובה שלה. היא לא מבינה שמדובר בעניין של זמן עד שהקונצרן הענק ידרוש אותה בחזרה כדי להפוך את חיית המחמד שלה לסטייק עסיסי.

באופן מפתיע טילדה סווינטון המגלמת צמד תאומות מרושעות המנהלות את הקונצרן וג'יק ג'ילנהול המגלם מדען ואת הפנים של הקונצרן מספקים כאן הופעות איומות במיוחד, כאילו היו דמויות רעות ומגוחכות בסרט אנימציה כושל. לעומת זאת הילדה הקוריאנית אן סיו-הייון כובשת את הלב וביחד עם האנימציה מרשימה של אוקג'ה התחושה שלי היא שכל ילד היה שמח לאמץ אותה מלכתחילה. אבל הסרט הזה לא ממש מיועד לילדים, במיוחד לא השליש האחרון והקשה שלו המתרחש בבית מטבחים אליו מובלות החיות.

התוצאה סובלת מדידקטיות יתר המטיפה לצמחונות חלקית, דבר שאולי יאכזב את הטבעונים. מסתבר שלדעת יוצרי הסרט מותר לאכול דגים ואכן גיבורי הסרט דגים אותם בשמחה הישר מהאגם הסמוך לביתם בחיק הטבע הפסטורלי. על אף הדידקטיות והסוף שרחוק מלעורר תאבון שכנראה יעורר אי נוחות אצל כמה וכמה קרניבורים, מדובר בסרט מרשים ואפקטיבי עם כמה סצנות פעולה מרשימות במיוחד, צוות שחקנים שמהנה לצפות בו ומפלצת ידידותית אחת שתכבוש את לבכם. בכל מקרה בונג ג'ון-הו כבר יצר סרטים הרבה יותר טובים ומומלץ לבדוק את יצירותיו מהעבר ולא רק להתמוגג מסרטו הנוכחי.