פצצה אטומית: הביקורת

(שם הסרט במקור: Atomic Blonde)

זבל, גם אם תעטוף אותו בעטיפה יפה ומנצנצת, הוא ישאר עדיין זבל. זה "פצצה אטומית".

זבל? ככה אתה כותב על סרט? זאת השפה שאתה משתמש בה?

טוב, בסדר. לא זבל. טראש. יותר טוב?

הלוואי שהסרט הזה היה טראש. אז לפחות הייתי יודע למה לצפות. הוא באמת טראש. הוא רק מנסה (מאוד מאוד מנסה) להתאפר, לעטות על עצמו לוק של סטייל מרשים, להשתמש במוסיקה מדליקה, להיות מגניב כזה, אבל הוא בעצם סרט מאוד נצלני. "פצצה אטומית" לא מחמיץ הזדמנות לסקס ועירום (ואם לא רואים מספיק טוב, כי הצילום קצת מרוחק, אז המעצב האמנותי תמיד דואג לשים מראה בחדר, כדי שתוכלו להסתכל גם בהשתקפות של הערומה, או של הערומות), ויש בו לא מעט אלימות גרפית מוגזמת בכוונה: פעמיים לפחות במהלך הסרט המצלמה כאילו חוטפת שפריץ של דם שניתז מראשו של מישהו שזה עתה נורה למוות. גולגלות מנותצות בשמחה ובששון, עם מוסיקה שחוגגת את העניין בכיף – "פצצה אטומית" הוא מסיבה של פיצוחי ראשים.

הבעיה היא שהסרט הזה מנסה בכל כוחו להקים איזשהו סוג של פרנצ'ייז, ולכן הוא מנסה להיות רציני, לבנות איזושהי עלילת ריגול סבוכה. אני מניח שרוב הצופים הולכים לאיבוד במבוך הריגול הזה די מהר (אני לא בטוח שהתסריטאים עצמם יודעים לפרש לי בדיוק מי זה מי בסיפור הזה), והנימה הלכאורה רצינית הופכת מגוחכת ומבלבלת את הטון של הסרט, כך שמה שנשאר זה האקשן והעירום. וזה לא מספיק.

כי יש כאן שימוש לא חכם בלהיטי אייטיז. בסצינה הראשונה זה עוד עובד. Blue Monday של New Order יושב מצוין על סצינת מרדף. אבל כבר כמה דקות אחרי זה אני מבין שזה הקטע של הסרט הזה: לדחוף עוד ועוד להיטי אייטיז, ולנסות איכשהו לבנות קטע אקשן לצליליהם. יש סרט בקולנוע ממש בימים אלו שזה כל הקטע שלו, וגם אם אני לא ממש אוהב אותו, גם אני אומר ש"בייבי דרייבר" עושה את זה הרבה יותר טוב. הוא הרבה יותר חכם, מכיר ואוהב את המוסיקה שהוא משמיע. ניכר שיוצרי "פצצה אטומית" דוחפים לכאן להיטי אייטיז כי הם חושבים שזה מגניב, לא כי הם יודעים מה לעשות עם זה.

עם זאת, צריך להיות הוגן, ולומר שיש סצינה אחת בסרט שהיא אחת הסצינות הכי טובות שראיתי השנה בקולנוע. סצינת אקשן בשוט אחד (או במה שנראה כשוט אחד) שמתרחשת בתוך בניין, בחדר מדרגות. הסצינה הזאת וירטואוזית בביצוע הקולנועי, כמו גם בסיבולת המרשימה של השחקנים והכוריאוגרפיה של כל המכות והיריות. בסצינה הזו המוסיקה לא נוכחת, כי לא צריך (מה שרק מדגיש את הסטייל המזויף בכל שאר הסרט), ואני ממש יושב על קצה המושב באולם, כמעט ולא נושם. אבל מיד אחרי זה הסרט הזה חוזר לסורו. הם נכנסים לרכב, לסצינה שנראית כאילו מרשימה, אבל שם כבר ניכר שהיה שימוש במסך ירוק, ואלמנט המציאות שהתלווה לסצינה היחידה ההיא נעלם מהר מאוד.

מה שנשאר ביד הוא, נו, טראש. או בעברית, זבל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פצצה אטומית: הביקורת

  1. איתן , הפעם לגמרי הגזמת. הערתי לך לא פעם ולא פעמיים שאינך יכול לכתוב ביקורת על סרט או כל דבר אחר מבלי לציין פרטים חשובים , כגון: שם בימאי , שנת הפקה ושמות השחקנים. וכשאתה מרחיב כל כך את היריעה בענייך פסקול הסרט , הואל נו במטותא לציין מי אחראי לו.
    בביקורת על ATOMIC BLONDE לא ציינת ולו בפסיק את השחקנית המצוינת והיפהפייה שרליז ת'רון שלמרות כל הסרט שלא אהבת TO SAY THE LEAST וזכותך כמובן , כמעט ואין יצירה אמנותית בעולם , שלא ניתן למצוא בה משהו חיובי קטנטן ככל שיהיה. ובמקרה שלנו – זו שרליז. אמנם אף אחת לא משתווה בעיניי לפטה וילסון שגילמה את ניקיטה בסדרה המעולה LA FEMME NIKITA אך גם כאן מנפיקה לנו שרליז קטעים נפלאים של העצמה נשית כפי שעשתה בסרטה הקודם בו גילחה לגמרי את שיער ראשה.

כתיבת תגובה