מה הדבר הכי טוב בקומדיית האימה הטרייה "מז"ל טוב"? ובכן, השם שלה. גם הכותרת העברית המוצלחת שניתנה לסרט וגם השם באנגלית – Happy Death Day – מצביעים על סוג השנינות וההומור השחור אליהם כיוונו יוצרי הסרט הקליל הזה. וכמה הם באמת הצליחו? ובכן, ככה־ככה.

מתחילתו ועד סופו "מז"ל טוב" לא מסתיר את העובדה שהוא גונב רעיון מסרט מוצלח בהרבה – "לקום אתמול בבוקר", כמובן. כמו הקומדיה האלמותית ההיא עם ביל מאריי, "מז"ל טוב" מבוסס על שטאנץ מבריק אחד: סטודנטית צעירה ועוקצנית בקולג' (ג'סיקה רות' בהופעה מלאת כריזמה) תקועה בלולאת זמן ומתעוררת כל בוקר באותו היום. ולצערה, הבוקר שמשתכפל עד הנצח הוא בוקר יום ההולדת המבאס שלה. הגיבורה העצבנית מקיצה מדי יום אפופת הנגאובר בחדר מעונות מעופש של סטודנט זר ונבוך.

למהתלה המטאפיזית הזו נוסף טוויסט של סרט אימה — לא מפחיד מדי — שנשלף היישר מסרטי "צעקה": בכל יום היא נרדפת ברחבי הקולג' על ידי רוצח עם מסיכת תינוק, שאיכשהו תמיד מוצא ושוחט אותה עד סוף הערב. לכן העובדה שלוקח לה כל כך הרבה זמן לפתור את תעלומת הרצח של עצמה — לא מוציא אותה בדיוק חכמה.

"מז"ל טוב" הוא קצת כמו הגיבורה האהבלה שלו: חמוד, אבל נתקע קצת במקום. הרעיון המגניב שלו עובד במשך 45 דקות בערך, ואז נגמר לו האוויר. ובדומה ל"לקום אתמול בבוקר" — אך באופן מגושם ממנו — הסרט גם דוחף לנו בגרון את מסר "צריך ללמוד להיות אדם נחמד יותר" ומעביר את הגיבורה שלו סדרת חינוך מתישה. היא הופכת בהדרגה מביץ' מרושעת ואפאטית למתוקונת חייכנית שרוצה משפחה וילדים. קצת פרימיטיבי בעיניי.

לאור העובדה שהסרט מאוד לא יומרני ולובש בגאון את תווית "קומדיית אימה מטופשת לבני נוער" – "מז"ל טוב" הוא בסופו של דבר "סרט בסדר". הוא משעשע לפרקים, מקפיץ לפרקים, וכיומית הוא מעביר את הזמן בלי יותר מדי כאבים. רק חבל, היה יכול להיות סרט מבריק, חתרני ופרוע הרבה יותר.