"ליגת הצדק", רגע לפני העלייה לאקרנים
כן, אני יודע שאתם רוצים קודם כל לשמוע על גל גדות. אבל מה לעשות שהסרט הנוכחי, שבו היא שבה לגלם את "וונדר וומן" כחלק מצוות – דורש ביקורת מורכבת יותר מ"היי, איזו נהדרת גל גדות". כי גדות לא לבד בסרט המבולגן הזה, וחבל.
לאולפני וורנר ודי־סי הייתה משימה אחת ברורה ב"ליגת הצדק". התלונות הרבות והמוצדקות על כמה מהסרטים הקודמים בסדרה – בעיקר "באטמן נגד סופרמן" הקודר והנפוח – הכריחו אותם להשתדל שסרט האנסמבל (כלומר, שכולל כמה גיבורי על במקביל זה לצד זה) הראשון שלהם יהיה קולי, זורם, מהיר. לא עוד פילוסופיה נטשיאנית בגרוש או ניסיון להגיע למורכבות, אלא סרט גיבורי על חייכני, עם גיבורים שנרצה בטובתם ובהצלחתם. אתם יודעים, כמו ש"וונדר וומן" עשה די בקלילות הקיץ. האם הצליח להם? לא ממש, אבל אפשר להריח את הזיעה והמאמץ.
למעשה, "ליגת הצדק" – שמאחד את וונדר וומן של גדות עם באטמן של בן אפלק ועוד שלושה גיבורים חדשים ודי נשכחים (סייבורג, אקוומן, פלאש) – הוא המקבילה הקולנועית לסרט מהונדס גנטית. הסרט מרגיש כאילו הוא נאבק ממש עם עצמו כדי להציג בחופזה את כל הגיבורים, לתת להם להילחם ביחד ולחוד מול אליל שרוצה להשמיד את העולם (אלא מה) ולחזור הביתה בשלום.
בעולם כתיבת התסריטים והמחזות יש מונח פשוט שנקרא "דאוס אקס מאכינה" - "אל מן המכונה" - שמשמעותו הצגת פתרון פלאי ומופרך לכל הבעיות שהוצגו במחזה או בסרט. "ליגת הצדק" מרגיש כמו סרט שלם שכולו "אל מהמכונה", ועוד מילולית. אלים ומכונות מופלאות גורמים לכך שכל הדמויות תמיד מגיעות לנקודה הנכונה בזמן הנכון, והלאה למערכה הבאה (הסרט גם קצר משמעותית מכל הסרטים הקודמים, והפעם שלא בצדק). גם שובה לעלילה של דמות חשובה מטופלת כלאחר יד.
התוצאה היא סרט מבולבל למדי. אפשר גם לתלות זאת בבלאגן בהפקת הסרט מאחורי הקלעים, מסיבות טרגיות. הבמאי המקורי של הסדרה זאק סניידר ("300"), שהכתיב את הטון הפומפוזי והקודר, נאלץ לפרוש בלית ברירה באמצע ההפקה בגלל מות בתו. אבל בצירוף מקרים מוזר שאפשרי רק בהוליווד, הוחלט שמחליפו יהיה דווקא ג'וס ווידון ("באפי ציידת הערפדים" ו"הנוקמים") שידוע בגישה קלילה דווקא. התוצאה היא סרט שלא יודע מה הוא רוצה להיות: קומי או כבד, שמשי או קודר.
מה שמביא אותנו לגדות: בסצינה חיננית אחת בסרט (אין יותר מדי כאלה) פונה דמות לכל גיבורי הקומיקס ומונה את חסרונותיהם. ואז היא פונה לגדות, "לא, את מושלמת! נהדרת! פראית!". כן, גדות היא הדמות שיוצאת הכי טוב מהסרט, אין ספק. עם הכריזמה השקטה שלה היא נראית כמי שהאירועים הקוסמיים המקושקשים מסביבה לא משפיעים עליה יותר מדי. אבל גדות היא לא מרכז הסרט, רק רכיב בו. וזה לא מספיק. אין צדק.
