לסרט "הפורצת" יש איזושהי אובססיה עם הידיים של הגיבורה שלו — נערה מערד שמידרדרת לחיי פשע אחרי שאמה עוזבת אותה. בין אם הן פותחות מנעולים, עושות מסאז' עם בוץ מים המלח או לוקחות מיני חפצים, הרבה מהשוטים בסרט מתמקדים בידיה הפעלתניות של השחקנית ליהי קורנובסקי (בתפקיד ראשי ראשון ויפה). כאילו דרך הידיים נקבל הצצה לנשמתה.
סרט מעניין ומשונה, "הפורצת". עדין ויפה, גם אם בעיניי הוא לא עובד עד הסוף. הוא מספר על הנפילה לחיי פשע של הגיבורה שלו באופן כמעט אגבי. היעלמות האם (סנדי בר, מפוספסת בסצנה אחת בלבד בסרט) היא רק טריגר לסדרה של מפגשים של הגיבורה שלנו עם דמויות ברחבי ערד והסביבה, כולל סיפור אהבה קצת צפוי עם גיאולוג גרמני שמגיע לארץ. ההסתכלות המיוחדת על האזור המדברי והפחות מוכר בארץ היא אחד הפלוסים של הסרט, וגם הצילום היפהפה של עמית יסעור מוסיף.
הבמאית הגר בן־אשר ממשיכה לרתק אותי בסוג הקולנוע המאוד מסוים שהיא עושה. "הפורצת" הוא סרטה השני אחרי "הנותנת" הפרובוקטיבי והנזירי כאחד. בשמות הסרטים שלה, בן־אשר בונה לנו לכאורה ציפיות לסרט מהסוג העסיסי והדרמטי — ב"הנותנת" קולנוע אירוטי, כאן סרט פשע הוליוודי — רק כדי לשחק בנו לאחר מכן בתחכום. בסרטים עצמם היא נוקטת במופגן במבט מרוחק, מלא באווירה ומשיכות מכחול עדינות, אולי עדינות מדי. זה סרט שמושך לכיוון של קולנוע צרפתי פרובוקטיבי סטייל ברונו דומון וקתרין ברייה, שכולו בנוי על בניית ציפיות ושבירתן.
הבעיה היא שבסוף זה לא תמיד מספיק: "הפורצת", למרות כמה רגעים יפים, הוא סרט מעט אוורירי, בלי מנוע רגשי חזק. בהשוואה למשל ל"אור" הכביר עם רונית אלקבץ ודאנה איבגי, סרט עם לא מעט נקודות דמיון ל"הפורצת", חסרה פה הסצנה האחת או שתיים שישברו לנו את הלב. ככל שהוא מתקדם בן־אשר גם מתמכרת לסמליות קצת עבשה, למשל בהשוואה התכופה של הגיבורה לנמר בכלוב. היה אפשר לסמוך על הקהל קצת יותר.
כל זה מותיר סרט מיוחד, אבל לא שלם. כדאי לנסות, לא חובה.
ציון: 3 כוכבים
