ביקורת סרט - "הנוסע": תנו גז ותברחו

החיבור הדרמטי והסמלי בין זהות לא יציבה ותנועה בכלי תחבורה זכה לכמה גילומים מעניינים בקולנוע. מהקלאסיקה ההיצ'קוקית "מזימות בינלאומיות" (1959), ועד התנועה המפותלת והסוריאליסטית ב"כביש אבוד" (1996) של דיוויד לינץ'. התוצרים של שיתופי הפעולה בין הבמאי הספרדי ז'אומה קולייט-סרה והשחקן ליאם ניסן רחוקים מרחק רב מיצירות מופת אלו, אבל הקשר בין שני המרכיבים ניכר כבר בחיבור שמות הסרטים: "זהות לא ידועה" (2011), "נון-סטופ" (2014), "מרדף לילה" (2015) וכעת "הנוסע" ("The Commuter"). מעבר לסדרת סרטי "חטופה", נראה כי שיתוף הפעולה בין קולייט-סרה וניסן הוא זה המגדיר את האחרון ככוכב אקשן עכשווי (חרף היותו באמצע העשור השביעי לחייו). הוא בוודאי מגדיר את הקריירה של קולייט-סרה שארבעה מחמשת סרטיו האחרונים (למעט "מים לא שקטים" מ-2016) היו עם ניסן.

"הנוסע" ממשיך את מגמת הבינוניות של שיתופי הפעולה הקודמים. על התסריט חתומים שניים שזוהי עבודתם הראשונה (ביירון ויליגר ו-פיליפ דה בלאזי), ואליהם חובר ראיין איגל שכבר עבר עם קולייט-סרה על "נון-סטופ". בסרט ההוא ניסן היה קצין ביטחון על מטוס הנאלץ להתמודד עם מזימת סחיטה ועם איום ברצח נוסע כל 20 דקות, אם דרישות הסוחטים לא תתקבלנה. ב"הנוסע" מתרחש משהו לא מאוד שונה אבל הפעם ברכבת.

עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:

שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי

הלומים

הפרעה בקצב הלב

העדות

הגיבור הוא מייקל מק'קולי (ניסן) סוכן ביטוח שגר בטריטאון במדינת ניו-יורק. כל יום הוא מבצע את הנסיעה ברכבת המטרו-נורת' למשרדי החברה בניו יורק. בפתיחת הסרט הנסיעות היומיות מסוכמות לרצף שוטים שמראה את מק'קולי בנסיעות, מחליף דברים עם הנוסעים הקבועים, נחשף לשיחות ואינטראקציות המדגישות את היותו פועל בחיים ללא תכלית מוגדרת.

צפוי מראש - הגיבור המתוסכל נכנע לעסקה מפוקפקת

בעבר הוא היה שוטר, ועכשיו, בקריירה השניה שלו, הוא "חייל טוב" בשירות סוכנות הביטוח. כפי שהוא עומד לגלות – זה לא מספיק. ללא שום היסוס הבוס שלו מפטר אותו, משליך אותו בגיל 60 לשוק העבודה שלא צפוי לקבל אותו בזרועות פתוחות. תחילת הסרט מבהירה כי מצבו הכלכלי של הגיבור רחוק מלהיות מזהיר. הוא עדיין מלקק את הפצעים מהמשבר הכלכלי של 2008; הבן מתחיל את הלימודים הגבוהים; על הבית יש משכנתא שניה והוא ואשתו חיים מהיד אל הפה. ללא היציבות הכלכלית של משכורת קבועה תהום עומדת להיפער מתחת לרגליו.

עלילה תלושה וחסרת הצדקה

לאחר הפיטורים הוא יוצא מבניין המשרדים מבלי שהוא מסוגל לספר לאשתו קארן (אליזבת מק'גאוורן) מה קרה. הוא פוגש את אלכס "מרף" מרפי (פטריק וילסון) חברו מהשירות המשטרתי בבר. בעוד הם מספרים זה לזה על צרותיהם הטלוויזיה הפועלת ברקע עוסקת בפרשת שחיתות עירונית בקנה מידה נרחב. מרף מתוסכל מכך שהקידום במשטרה מתבסס על פוליטיקה פנימית ומושא התיעוב שלו יושב בשולחן סמוך – קפטן דיוויד הות'ורן (סאם ניל).

כל זה לא אמור להיות חלק מאמירה חברתית-כלכלית. זוהי נקודת המוצא המספקת מניע לרגע בו הגיבור יפעל בחולשת דעת ויסכים לעסקה מוזרה שתוצע לו. מי שראה סרט או שניים בחייו יוכל לנחש את ההמשך. הפתרון של הבעיה בחייו של הגיבור יתנהל במישור הפנטזיה שבה סוכן הביטוח יחזור ובגדול לקריירה הקודמת שלו שבמסגרתה הגן על אזרחים פשוטים.

פתרון הבעיה בחייו של הגיבור מתנהל במישור הפנטזיה

בנסיעה חזרה הביתה מתיישבת מול מק'קולי אישה ללא מוכרת בשם ג'ואנה (ורה פרמיגה). השיחה הידידותית הופכת למוזרה כאשר ג'ואנה מציעה לו מבחן לאישיותו. הוא צריך לאתר נוסע על הרכבת בשם "פרין" שזהותו לא ידועה, ולהצמיד לתיק שברשותו מכשיר GPS. בתמורה הוא יקבל מאה אלף דולר. ג'ואנה יורדת בזריזות מהרכבת, ומק'קולי מגלה בתא השירותים ברכבת את המקדמה המובטחת בסך 25 אלף דולר.

זוהי נקודת המוצא לעלילה המציבה דילמה מוסרית ומיד נפטרת ממנה. מהר מאוד מק'קולי מבין שהאנשים שמנסים להפעיל אותו אינם בצד הטוב של המתרס. אבל, כדרכם של סרטים ממין זה, הגוף המתמרן מגלה יכולות בלתי סבירות לדעת מה מעשיו של הגיבור בכל רגע. יתרה מזאת, לרעים יש עמדת סחיטה שלגביה הגיבור לא יכול להישאר אדיש.

כל זה לוקה מאוד בסבירותו. מדוע דווקא מק'קולי נבחר? כיצד כל התכנון המוקדם של אמצעי המעקב והסחיטה בוצע? גם כאשר יוצעו סוג של תשובות לשאלות הן תהיינה מהסוג שעדיף לא לנסות לחשוב עליו יותר מדי. ככול שהעלילה מתקדמת כך ההיגיון העלילתי מתנדף. במקומו מגיעות סצנות שמנסות להביא את האקשן לשיא, וכוללות שימוש נרחב באפקטים מיוחדים. התקציב הלא גבוה (כ-30 מיליון) לא מאפשר יותר מדי, וממילא במקום בו האפקטים נכנסים אובדת לסרט גם הסבירות הפיזיקאלית. במקום ברגים מתהדקים של דרמת מתח וחקירתו של השוטר לשעבר את הנוסעים, זה הופך לניסיון (לא מוצלח) להיות "מת לחיות" ברכבת. במקום הקפדה על סבירות ריאליסטית בהצגת הסכנה הפיזית לרכבת ולנוסעים, הסרט נע למחוזות של סרט מצויר.

לשיתוף הפעולה בין קולייט-סרה וניסן יש לא מעט מעריצים בארץ. "נון-סטופ" היה הסרט הזר הנצפה ביותר בישראל בשנת 2014. סביר להניח שמעריצי ניסן כגיבור אקשן ייהנו מהסרט, אך באמות מידה קצת יותר מחמירות – אין סיבה מיוחדת לראות את הסרט.