סרט | אני טוניה

אפשר להעריך את המהלך שעושה הכוכבת העולה מרגו רובי בסרט "אני, טוניה". השחקנית האוסטרלית, שהתגלתה בתפקיד אשתו הבלונדינית של דיקפריו ב"הזאב מוול סטריט", מודעת לכך שמראה דוגמנית הפלייבוי שלה הוא דווקא חסרון – ועלול לקבע את מעמדה כמי שנשענת על יופיה בלבד. אז אחרי שניסתה את מזלה בסרט הקומיקס הכושל "יחידת המתאבדים" — שבו הייתה הדבר הכי טוב — עכשיו היא בחרה לעצמה תסריט, מפיקה אותו כסרט עצמאי, ונועצת שיניים בתפקיד שהביא לה מועמדות ראשונה לאוסקר.

התוצאה: "אני טוניה", קומדיה שחורה מוצלחת למדי שמבוססת על סיפור אמיתי מהניינטיז שאולי אתם זוכרים — איך המחליקה האמנותית טוניה הארדינג נקלעה לסכסוך מול המתחרה שלה, האלופה ננסי קריגאן, שהגיע לכדי מעשים פליליים. השילוב הזה בין סיפור ספורט, הצלחה וכישלון, דימוי מול מציאות והרבה אלימות הוא תמהיל שהאמריקאים פשוט מתים עליו. ברור למה הפרשייה הזו שודרה מסביב לשעון במהדורות החדשות, רגע לפני הפרשה העוד יותר עוצמתית של או־ג'יי סימפסון (שמוזכר בצדק בסרט).

קצת כמו יותר מדי סיפורי "עלייתה ונפילתה" בשנים האחרונות, הבמאי קרייג גילספי ("לארס והבחורה האמיתית") שואב השראה – כלומר מעתיק בלי בושה – מהקולנוע העוצמתי של סקורסזה ב"הזאב מוול סטריט": דמויות שפונות למצלמה, מצבים קיצוניים על רקע מוזיקת פופ בפסקול, הומור גס לצד רגעי רגישות ורחמים עצמיים.

אני מצאתי ש"אני טוניה" חזק יותר בתחילתו, בתיאור העולם בו גדלה טוניה כמיץ של הזבל, ווייט־טראש אלים וגס רוח. לא בכדי הדמות הכי זכירה בסרט היא זו שמשתלטת על החלק הראשון – האימא מהגיהינום של טוניה (אליסון ג'אני, סי־ג'יי קרייג מ"הבית הלבן" שגם מועמדת עכשיו לאוסקר, וכמעט בוודאות תזכה). מדובר במעשנת סדרתית ומקללת אובססיבית שעושה הכל כדי להפוך את בתה לפרחה עם אמביציה, כזו שתוכיח לכל המחליקות העדינות והמפונפנות שהיא טובה מהן.

החלק השני בסרט, שמתמקד במזימה שמשתבשת, והכל בגלל חבורה של גברים מטומטמים בחייה של טוניה, הוא יותר צפוי ופחות מהוקצע. לקראת סופו הוא דורך קצת במקום ולא קשה להבין איך הסרט יסתיים. ואולי יש כאן אמירה פמיניסטית מעניינת: אמריקה כמקום בו נשים חזקות וחכמות נגררות למטה על ידי גברים לוזרים. משעשע.

ציון: 3.5 כוכבים