לפעמים אפשר לסכם צפייה בשתי מילים: "סרט חזק". כזה הוא 'מוטלים בספק' - דרמה בסיסית, פשוטה, שבדומה לסרטים מסוגה לא מכוונת לראש או ללב - אלא לבטן. לא בכדי סרט הביכורים של במאי צעיר בשם אלירן אליה, שנעשה בתקציב זעום ועם שחקנים חובבים, הגיח משום מקום בפסטיבל ירושלים שעבר, הדהים צופים ואז כיכב בפרסי אופיר.

השם המוכר היחיד כאן הוא רן דנקר בתפקיד הראשי, של מורה שבוז לקולנוע שמקבל לידיו כיתה של ילדים מופרעים בשכונה קשה (רובם מגולמים על ידי נערים חסרי ניסיון משחק, עם קרבה מסוימת לדמויות). הבמאי אליה, מורה לקולנוע בעצמו, יוצר בדם ליבו סרט שמתבסס פחות או יותר על סיפור עצוב שעבר כמחנך, שהגיע בסופו של דבר לכותרות החדשות - וכדי לא לקלקל לא נספר מהו. אבל התוצאה טובה בהרבה מעוד עיבוד סנסציוני למקרה אקטואלי.

למעשה, רוב הסרט עובד על התפתחות הקשר ההדרגתי שמתפתח בין דנקר לחבורת התלמידים המתקשים, ובראשם תלמיד מופרע ואלים במיוחד בשם עדן. מגלם אותו נער בשם אדר חזאזי גרש, כולה בן 17, שמתגלה ככישרון ענק. הסצנות בין השניים הן גם הטובות בסרט, במיוחד הסצנה האחרונה שנחרתת בזיכרון.

החיסרון העיקרי הוא שדנקר ה"סטאר" לא תמיד לגמרי מתאים פה. הוא אולי נותן את הנשמה ובונה דמות יפה אבל לפעמים נדמה שהוא משחק בסרט אחר מהשחקנים חסרי הניסיון. 'מוטלים בספק' גם פחות מעודן ואמביוולנטי מ'פיגומים' הישראלי מהשנה שעסק באותו נושא של מורה ותלמידים בעייתיים, אם כי ההשוואה לא בהכרח הוגנת. יהיו מי שיראו ב'מוטלים בספק' מסמך מצמרר וקצת מטיפני על מערכת החינוך הישראלית, אבל בשורה התחתונה מדובר ביופי של סרט.