"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.
"טומב ריידר", שמתחיל לספר מחדש את הרפתקאותיה של לארה קרופט, הוא הבינוניות בהתגלמותה. לא סרט רע, אבל ממש לא סרט טוב. מספיק קצבי כדי שזמן הצפיה יעבור מהר, וכל כך חסר ערך שברגע שיצאת ממנו כבר שכחת מה ראית.
לארה קרופט ו"טומב ריידר" החלו את דרכם בסדרת משחקי מחשב לפני יותר מעשרים שנה. כפי שקורה יותר ויותר, דמותה של לארה מצאה את עצמה בשני סרטי קולנוע בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי בתחילת שנות ה-2000. בשנת 2013 יצא משחק מחשב חדש שאתחל את סדרת המשחקים בפעם השלישית. כנראה שזה היה תירוץ טוב לאתחל גם את סדרת הסרטים, ואכן, הביוגרפיה של הדמות בסרט נלקחה ישירות מהביוגרפיה שנכתבה לדמות המשחק החדש. אבל זה לא נגמר שם – גם דמויות נוספות, מקומות, אירועים ושמות נלקחו ממשחק המחשב, ואם זה נשמע לכם מתכון לתסריט מקושקש במיוחד, אתם צודקים.
לארה קרופט, צעירה בראשית שנות ה-20 לחייה, עובדת כשליחה על אופניים ומתקשה לפרנס את עצמה. היא בחורה צעירה ומרשימה, מבריקה, ספורטיבית, ולא לגמרי ברור מדוע היא נמצאת במקום בו היא נמצאת בחייה. די מהר אנו מגלים שהיא יכולה לרשת הון הכולל אחוזה גדולה וחברות רבות. הדבר היחידי שהיא צריכה לעשות על מנת לרשת את כל זה הוא לחתום על הצהרה שאביה, שנעלם 7 שנים קודם לכן, מת, אבל זה משהו שהיא לא מסוגלת לעשות.
בעקבות מציאת חדר סודי בבית הקברות המשפחתי היא מגלה שאביה, שמבחינתה תמיד היה איש עסקים, היה טרוד לא פחות במציאת קשרים על טבעיים בעקבות הצער על מות אמה. מחקר שעשה הוביל אותו אל האי ימאטאי ואל האלה היריקו. בהקלטה שהשאיר ללארה בחדר הוא מצווה עליה לשרוף את כל המחקר שלו על האלה, על מנת ש"טריניטי", גוף שמעוניין להשתלט על כוחות על טבעיים למטרותיו הנלוזות, לא יוכל להגיע אל מקום קבורתה של היריקו. כפי שאתם בוודאי מנחשים, לארה לא שורפת את המחקר אלא יוצאת בעזרתו לחפש את אביה, וזו הנקודה, כמובן, שבה ההרפתקה מתחילה.
התחלת הסרט, שמתרחש בסביבה עירונית, מוצלחת מאוד. לארה מוצגת כדמות מעניינת למדי, יחסית לסוג הסרט המדובר, ומרדף אופניים מצוין שמתרחש ברחבי לונדון נותן את התחושה שאולי נראה משהו קצת אחר. הבעיה היא שמרגע שאנו מגיעים לאי הופך הסרט פשוט למשחק המחשב שעליו הוא מבוסס. זה הופך לבולט אף יותר כשהדמויות מגיעות למקדש.
"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.
כל מי שזוכר לטובה כל אחד משלושת סרטי "אינדיאנה ג'ונס" הראשונים יודע שמעברים תת קרקעיים, מקדשים ומלכודות הם הכנה לסצינות מותחות, משעשעות וזכורות לטובה. "טומב ריידר" מציג לנו כיצד ניתן לעשות זאת בדרך שונה: ללא מתח, ללא שעשוע, וללא שום דבר שתזכרו לאחר מכן. יוצרי הסרט שכחו שההבדל העיקרי בין משחק מחשב לבין סרט הוא שבסרט יש דמויות, אינטראקציה ביניהן וסיפור לספר. קטעי המקדש פשוט מקיימים את שנדרש משחקן משחק מחשב: רוץ, קפוץ, תפוס, סובב, עבור לשלב הבא. בין לבין נראה לך את הדמויות עוברות מסט לסט. זה מאכזב מאוד, ובעיקר משאיר את הצופה מעט משועמם במה שאמור להיות שיאו של הסרט.
התחושה האמיתית היא שהתסריטאים קיבלו פתקים ועליהם כל הסצינות והרעיונות שבעלי המותג רצו שיכללו בסרט, והם פשוט סידרו אותם אחד אחרי השני, בסדר הגיוני כלשהו. אם בהתחלה הם עוד ניסו ליצור סיפור מכל אלה, אז עד שהסרט מגיע לסופו הבנאלי להחריד, הם פשוט משליכים על הצופה את המידע בצורה הכי חסרת השראה שניתן.
"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.
את הסרט ביים רואר אותאוג, במאי נורווגי, שלא הייתי שותף להתלהבות מסרט האסונות הקודם שלו "הגל". כפי שעשה שם עבודה מקצועית, אך חסרת יחוד, כך גם כאן הוא מצליח לשמור על הסרט זורם וקצבי, אך לא יותר מזה. בתפקידי משנה משחקים בסרט דומיניק וסט ("הסמויה", "הרומן") בתפקיד אביה של לארה, וולטון גוגינס ("המגן", "צדק פרטי") המצוין בדרך כלל בתפקיד האיש הרע, שמתבזבז פה על תפקיד שבעיקר דורש ממנו להיות פעור עיניים מול תגליות מפתיעות.
אבל בכל זאת יש טוב בסרט ואותו השארתי לסוף. בתפקיד לארה קרופט משחקת אליסיה ויקנדר השוודית, זוכת פרס האוסקר לתפקיד משנה ("הנערה הדנית") ומי שהתפרסמה מאוד בקרב חובבי סרטי מד"ב בסרט "אקס מכינה". ויקנדר כובשת את המסך באופן מיידי ומחזיקה את הסרט על כתפיה לכל אורכו. היא מצליחה לשכנע את הצופה שהיא אכן גיבורת העל לארה קרופט, כזו שיכולה לצאת מכל צרה בעזרת כוחות המחשבה, השריר או כל כוח אחר שאלוהי משחקי המחשב חננו אותה בו. הכריזמה שלה ממגנטת, ואם יש סיבה ממשית לראות את הסרט, זו היא.
דירוג: 
טומב ריידר (ארה"ב, 2018)
בימוי: רואר אותאוג | תסריט: ג'ניבה רוברטסון-דוורט | משחק:אליסיה ויקנדר, דניאל וו, וולטון גוגינס, דומיניק ווסט | מוסיקה מקורית: ג'יימס ניוטון האוורד
הפצה: פורום פילם, החל מה-15.03.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: