"שחקן מספר אחת".
זוהי ביקורת על הסרט "שחקן מספר אחת", לא על הספר ולא על העיבוד שלו. קריירת הבימוי של סטיבן ספילברג מתחלקת לסרטי הרפתקה מהנים (אינדיאנה ג'ונס, הוק, פארק היורה) ולסרטי דרמה (להציל את טוראי ראיין, רשימת שינדלר, אמיסטד). "שחקן מספר אחת" הוא מהסוג הראשון אך רחוק מהשיאים שידע בעבר.
הסרט ארוך מדי על אף שעוברים במהירות גדולה על הכול. כמו דמות מחשב, הסרט רץ כל הזמן קדימה והוא שטחי. כשלרגע וייד, הדמות הראשית, יושב לדבר עם מישהי הוא אפילו אומר משהו כמו "הכול יותר אטי בעולם האמיתי." אך קצב חסר נשימה אינו מספיק. הסרט מתרחש ב-2045 -אך 90% ממנו קורה בתוך ה"אואזיס", עולם וירטואלי, כך שזה לא ממש משנה- וכך שזה סוג של סרט אנימציה, אך לא מרגש, לא מצחיק, עם עלילה קלושה על דמויות לא מעניינות במיוחד ואין הפתעות ממשיות. כולם נורא חכמים ומחושבים מדי.
אחרי מותו מתפרסם שג'יימס האלידיי (מארק ריילנס, "גשר המרגלים", "דנקרק") יוריש את מניות החברה שלו למי שיצליח למצוא שלושה מפתחות שהחביא בעולם הווירטואלי שיצר וכולם מכורים לו. השחקנים ברחבי העולם מתנתקים מחייהם כדי להיכנס להרפתקאות במשחק שבו הם מסתובבים בכיסוי האווטאר שבחרו/יצרו לעצמם, כך שהם יכולים להיראות ולהישמע בכל גיל, גודל, מגדר וצבע. את הרשע, שעומד בראש התאגיד שרוצה לזכות במשחק לפני סתם אדם מהרחוב, מגלם בן מנדלסון (הנרי ה-6 ב"שעה אפלה"), פחות או יותר את אותו תפקיד עם אותן ההבעות כמו שעשה ב"רוג אחת".
טיי שרידן מגלם את וייד וואטס, עוד דמות ראשית של ספילברג שבאה ממשפחה הרוסה, הפעם יתום שגדל אצל דודתו (הגרושה או האלמנה) שחיה עם גבר ששונא את וייד, כנראה על עצם קיומו. שני הסרטים הראשונים של שרידן היו "עץ החיים" ו"הסיפור של מאד" (עם מת'יו מקונוהי), אחריהם השתכשך בסרטים פחות בולטים (ו"אקס-מן: אפוקליפסה") ועכשיו הוא בתפקיד הראשי בסרט שתקציבו נשק ל-200 מיליון דולר.
וייד מתחרה-חובר אל מספר שחקנים שהוא מכיר במשחק ורק במהלך הסרט פוגש אותם בחיים האמיתיים. הם לא יותר מתוויות, פחות מחד ממדיים. לו לפחות היה להם תפקיד עלילתי ממשי, שבו היו מביאים תועלת למשימה או מספקים אתנחתה קומית.
ציפיתי שהמתח הדרמטי יצבור תאוצה (ואולי ידביק את קצב ההתרחשויות) כשהאיום יעבור מהעולם הווירטואלי לזה האמיתי אך זה לא קורה. הקטעים של העולם האמיתי, אגב, לא נראים אמיתיים או עתידניים אלא כמשהו שצולם באולפן על רקע מסכים ירוקים.
"שחקן מספר אחת".
אין שום דבר רע בסרט עמוס אפקטים מקיר לקיר (לא חסרים כאלה בימינו), אך פה מדובר בעולם וירטואלי, הוא לא אמור להיראות מציאותי, ולא הצלחתי להתרגש ממה שראיתי. הרבה רעש וצלצולים ומעט מדי רגש שיגרום שיהיה לי אכפת. לא מספיק לראות דמות/דמויות מנסות להשיג משהו, לנצח במשחק, למשל, צריך שנרצה שיצליחו. "מקס הזועם: כביש הזעם" הוכיח שכאשר מדובר בכלי רכב אמיתיים ולא ממוחשבים, המרדף מרשים יותר.
ספילברג, שצילם את הסרט הזה עוד לפני "העיתון" עם מריל סטריפ וטום הנקס, אוהב סרטים על מרדפים. רשימה חלקית: סרטי אינדיאנה ג'ונס, "דוח מיוחד", "שוגרלנד אקספרס", "דואל", "מלחמת העולמות", וכמובן "תפוס אותי אם תוכל". הסרט עשוי לעילא, בטוח ומיומן ובידיים אחרות היה יכול להפוך לבלגן שלם.
"שחקן מספר אחת".
רק אחד מחמשת הסרטים האחרונים של ספילברג הרוויחו מעל 200 מיליון דולר (הסרטים הם: העיתון, העי"ג, גשר המרגלים, לינקולן וסוס מלחמה והמצליח מכולם הוא לא זה שאתם חושבים אלא זה שעליו דניאל דיי לואיס זכה באוסקר), והסרט הזה לא צפוי להרוויח הרבה יותר מכך, אם בכלל.
ג'ון ויליאמס בן ה-86, המלחין הקבוע של ספילברג, כבר לא עומד בקצב שלו (לספילברג יש נטייה לביים סרטים בזה אחר זה; יצאו שניים ב-1993, 1997, 2002, 2005 וב-2011), ואת מקומו תפס אלן סילברסטי, שבין השאר אחראי על הנעימה המעולה של "בחזרה לעתיד" (שהבמאי שלו, רוברט זמיקס, בן טיפוחיו של ספילברג, מוזכר בסרט).
"שחקן מספר אחת".
שני הדברים היחידים יוצאי הדופן והמיוחדים בסרט הם עיצוב מוזאון שבו ארכיון כל חייו של האלידיי וקטע שבו החבורה נקלעת למקום ההתרחשות של סרט משנות ה-80. חוץ מזה, לא שווה ללכת לסרט ואפשר רק לחכות בחשש לסרט אינדיאנה ג'ונס החדש שעליו עובדים.
דירוג: 
שחקן מספר אחת (ארה"ב, 2018)
בימוי: סטיבן ספילברג | תסריט: ארנסט קליין, זאק פן, אריק איסון, ארנסט קליין | משחק: טיי שרידן, אוליביה קוק, מארק ריילנס, בן מנדלסון | מוסיקה מקורית: אלן סילבסטרי
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-28.03.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
זה הדבר הכי מגניב