שתף קטע נבחר

ביקורת סרט - "גרינגו": טרנטינו זה לא

קומדיית הפשע על ניסיון של עובד חברת תרופות למכור כדורי מריחואנה רפואית במקסיקו הייתה יכולה להיות בידור לא רע וגדושה ברגעים משוגעים ומצחיקים, אבל זה לא המקרה. העלילה מסורבלת, הדמויות לא מעניינות, ואפילו שרליז ת'רון שדווקא נותנת הופעה טובה לא מצדיקה צפייה

 


 

מי שמתגעגע לשנות התשעים, וספציפית לבמאי קוונטין טרנטינו הכותב בהשראת הסופר אלמור לאונרד, יכול לזהות ב"גרינגו" (Gringo) רוח דומה. סליחה, אתקן את הרושם המוטעה ואוריד את הציפיות למקומן הראוי: לא מדובר בתזכורת לסרטיו של טרנטינו אלא לנחשול החקיינים שפרץ אחרי "ספרות זולה" (1994), שהגיע לשיאו בשנים 1996-1995, ודעך בהדרגה עד סוף העשור; סרטים שנעו מהבינוני עד הירוד – "סידורים אחרונים בדנבר" (גארי פלדר, 1995), "תפוס את שורטי" (בארי זוננפלד, 1995) "שני ימים באל.איי" (ג'ון הרצפלד, 1996) – ועוד רבים ונשכחים. הייתם שם בשנות ה-90 ואתם לא זוכרים? זה לגמרי מובן ומתקבל על הדעת.

 

לעשות סרט בעל אופי דומה 20 שנה מאוחר יותר זה סוג של התפתחות מושהה הראויה לציון גם אם לא לצפייה. אותו ערב רב של דמויות "צבעוניות" עם עלילה מפותלת, אינטרסנטים ותחמנים שדרכיהם מצטלבות בדרכים לא צפויות, ופרצי אלימות שבהם שזור הומור שחור. זה יכול להיות בידור לא רע כשזה עובד, אבל לא זה המקרה שלפנינו.

 

 

זהו סרטו השני של הפעלולן האוסטרלי שהפך לבמאי, נאש אג'רטון. סרטו הקודם, מותחן בשם "הריבוע", נעשה לפני תשע שנים ולמרות שזכה לביקורות לא רעות לא זכה להמשך מידי. מאז אג'רטון המשיך בעיקר לעבוד כפעלולן וכשחקן וכעת חזר עם סרט שלא צפוי להוביל בקרוב לפרויקט הבימוי הבא.

 

העלילה, המתרחשת ברובה במקסיקו, מתחילה בארצות הברית. הרולד (דיוויד איילואי) הוא מהגר מניגריה שהצליח לבנות לעצמו חיים מקצועיים, אך נראה שהוא נע במהירות לעבר משבר עמוק. הוא עובד בחברת תרופות בדרג ניהולי זוטר. החברה מנוהלת על ידי חבר מהקולג' בשם ריצ'ארד ראסק (ג'ואל אג'רטון – אחיו הצעיר של הבמאי). ראסק הוא חרא של בן אדם, תכונה הניכרת מהשניות הראשונות הפותחות את הסרט ובה קריאת מצוקה של הרולד שנחטף על ידי קרטל מקסיקני – שמפריעה לו במשגל עם איילין (שרליז ת'רון) המשמשת כמנהלת בחברה.

שרליז ת'רון טובה. אבל זה עדיין לא מספיק ()
שרליז ת'רון טובה. אבל זה עדיין לא מספיק

מנקודת פתיחה זו אנו חוזרים שבועיים לאחור. הרולד וריצ'ארד אמורים להיות חברים אבל קשה להאמין שיש דבר המחבר ביניהם. במקור התסריט היה אמור להציג דמות של גבר לבן אבל איילואי (שהוא ממוצא ניגרי-בריטי) שכנע לתת רקע של מהגר זר לדמות. הרעיון ראוי בבסיסו, אבל לא בטוח שזה הופך את הקשר בין שתי הדמויות לאמין. ולא מדובר רק על ההבדל הגזעי; יש בין שתי הדמויות הבדלי אופי ותקשורת כך שקשה להאמין שמי מהם תופס את השני כחבר. לנקודת מבטו של הצופה ברור כי כל מחווה חברותית של ריצ'ארד היא מסווה מאוד שקוף ליחס נצלני.

 

ביקורות קולנוע נוספות ב-ynet:

מוטלים בספק

לאהוב את וינסנט

ליידי בירד

לילה בטירוף

 

בתחילת הסרט אנו מגלים את הצרות הנערמות על הרולד האומלל. אשתו בוני (טנדי ניוטון) מבזבזת כספים שאין לו על יוזמה עסקית (ואלו לא הבעיות היחידות שיהיו איתה). החובות נערמים במהירות והוא בדרך האקספרס לפשיטת רגל. בתחום המקצועי הוא מקבל מידע לפיו חברת התרופות שבה הוא עובד עומדת להתמזג עם אחרת – פעולה שיכול להשאיר אותו בלי עבודה. ריצ'ארד מורח אותו בשקרים לפיהם הוא דואג לאינטרסים שלו.

 

לחברת התרופות קוראים "טכנולוגיות קאנאבקס" – מה שמעיד על המוצר שאותו היא פיתחה: מריחואנה רפואית בצורת כדור. לשם פיקוח על ייצור התרופה, או לפחות כך זה נראה, ריצ'ארד ואיליין נוסעים לקנדה ומסיבה לא באמת מובנת לוקחים איתם את הרולד. כמובן שיש עסקים לא כשרים מהצד השני של הגבול; שני מנהלי חברת התרופות בארה"ב בעסקים עם ברון סמים מקסיקני המכונה "הפנתר השחור" (קרלוס קורונה). מקסיקו, בוודאי זו של הסרט, היא מקום שבו לכל אחד יש איזה עניין שנמצא מהצד השני החוק או האתיקה.



 

הרולד, טיפוס די תמים אם לא מטומטם, מנסה לבצע תחמון שיביא לו כסף מחברת הביטוח של החברה. אבל במקום שבו עסקי התרופות משיקים לפשע זה רק מסבך אותו עם פושעים אמיתיים, ועם הניסיון של ריצ'ארד להשתמש באחיו מיטץ' (שרלטו קופלי) כדי לפתור את הבעיה – על חשבון הרולד.

 

בנוסף יש עוד שתי דמויות אמריקניות – שני צעירים העובדים בחנות כלי נגינה. מיילס (הארי ת'רדוויי), שסוחרת סמים בשם נלי (פריס ג'קסון – הבת של מייקל) משכנעת אותו לשמש כמבריח עבורה. הוא לוקח איתו את חברתו התמימה סוני (אמנדה סייפריד) וגם הם מסתבכים בנפתולי העלילה.

 

"גרינגו" שייך לסוג הסרטים שאמורים להיות גדושים ברגעים "משוגעים" המזמינים פרצי צחוק מופתע. השחקנים עושים כמיטב יכולתם אבל העסק לא ממש עובד. פיתול אחר פיתול, תפנית אחר תפנית עם דמויות לא מעניינות בטיפשותן ורשעותן. שתי הדמויות החיוביות (הארולד וסוני) לא מעוררות מידה רבה יותר של עניין. מכל החבורה ת'רון יוצאת הכי טוב אבל זה לא הופך את הסרט למצדיק צפייה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים