"הנוקמים: מלחמת האינסוף" – ביקורת

"הנוקמים 3: מלחמת האינסוף".

אלא אם הרגע נחתתם מכוכב אחר אחרי שחטפו אתכם בתור ילדים אני משער ששמעתם על 'היקום הקולנועי של מארוול'. כמו כן בוודאי ראיתם סרט, שניים או 18 ממנו בעשר שנים האחרונות. אני אישית כתבתי עליהם כבר עשרות אלפי מילים ודיברתי עשרות שעות ועדיין מגיע לכל סרט חדש בהתרגשות כאילו זה הסרט הראשון שאני רואה ביקום הזה. אלא שבאופן פרודקסאלי, כוחה של מארוול לייצר את התחושה הזו כל פעם מחדש זו גם נקודת התורפה שלה: אתה יודע מה תקבל ולכן לסרטים שלהם קשה להתרומם מעבר לרף שהציבו הסרטים הכי טובים שלהם. בתוך זה "הנוקמים: מלחמת האינסוף" – הסרט השלישי של "הנוקמים" (כביכול) – צריך גם להתמודד עם הנטל של סגירת קשת עלילתית שנפרסה על פני שבעה סרטים. על כך יש להוסיף החיבור הרגשי לדמויות מכל הסרטים. ולמרות זאת העוסקים במלאכה: קווין פייגי (המוח/חזון מאחורי היקום), האחים רוסו (שמביימים בפעם השלישית) וכן כריסטופר מרקוס וסטפן מקפליי התסריטאים (בסרט החמישי שהם כותבים ליקום) הצליחו לעמוד במשימה ולספק חוויה חד פעמית. לא בהכרח הסרט הכי טוב של היקום, לא הכי חכם, אבל הכי מהפנט, מרגש וסוחף.

למרות שהסרט נקרא על שם הנוקמים הגיבור שלו הוא ת'אנוס (ג'וש ברולין), אידיאליסט מהכוכב טיטאן שרוצה לאזן את היקום: לטענתו ביקום יש משאבים מוגבלים מדי ביחס ליצורים החיים ולכן צריך להשמיד חצי מהם. ת'אנוס הוא לא בחור שרק יושב ומדבר, והוא מאמין שבעזרת ששת אבני האינסוף הוא יוכל לאזן את היקום בנקישת אצבע. הוא שולח את המאמינים שלו, הידועים כ"הילדים של ת'אנוס" (בניהם קארי קון בתור פרוקסימה מידנייט) לכדור הארץ להשיג את אבן הזמן שנמצאת אצל ד"ר סטריינג' (בנדיקט קמברבאץ') ואבן החוכמה שנמצאת אצל ויז'ן (פול בטאני) באופן מילולי, ועדיין לא ברור מה טיבה והיחסים בינו לבינה.

"הנוקמים 3: מלחמת האינסוף".

לעזרתו של סטריינג' מגיעים טוני סטארק/איירון-מן (רוברט דאוני ג'וניור), פיטר פרקר/ספיידרמן (טום הולנד) וברוס באנר/הענק הירוק (מארק רופלו). וונדה מקסימוף (אליזבת' אולסן) וויז'ן ממשים את הרומן שלהם כשהם מותקפים על ידי אנשיו של ת'אנוס, למזלם סטיב רוג'רס/קפטן אמריקה (כריס אוונס) יחד עם נטשה רומנוף/האלמנה השחורה (סקרלט ג'והנסון) וסאם וילסון/פאלקון (אנתוני מאקי) עוזרים להם לברוח.

בינתים בחלל, ת'ור (כריס המסוורת') פוגש את שומרי הגלקסיה: פיטר קוויל (כריס פראט), גאמורה (זואי סלדנה), דראקס (דייב בטיסטה), רוקט (קולו של בראדלי קופר) וגרוט (קולו של וין דיזל). ת'ור יוצא עם רוקט וגרוט להכין לעצמו פטיש חדש בעוד שהשאר נוסעים לראשמקום, מקומו של האספן שם נמצאת אבן המציאות.

"הנוקמים 3: מלחמת האינסוף".

בכדור הארץ הקפטן ואנשיו נוסעים יחד עם ברוס באנר/הענק הירוק (מארק רופלו) לווקאנדה להגן על ויז'ן שם הם נעזרים בבאקי בארנס/הזאב הלבן (סבסטיאן סטן), טצ'אלה/הפנתר השחור (צ'דוויק בוזמן) – מלך ווקאנדה – ואנשיו בקרב נגד הצבא של ת'אנוס. במקביל טוני, ספיידרמן וד"ר סטריינג' נוסעים לכוכב הבית של ת'אנוס כדי להלחם בו. שם הם פוגשים את קוויל והצוות שאיתו בעוד שת'ור, רוקט וגרוט מגיעים לכדוה"א לעזור בקרב.

כל זה אפילו לא מתאר רבע מהדברים שקורים בסרט שלא עוצר לשנייה אחת. ולמרות שהוא כולו מונע עלילה והתרחשויות הוא מצליח להיות מאד רגשי. הסיבה לכך היא שאלו דמויות שאנחנו איתם עשור (אם כי הייתי רוצה לראות יותר מחיוך נבוך בין רומנוף ובאנר אחרי שנים של נתק, לאחר הניצנים של רומן שהתפתח ב"הנוקמים: עידן אולטרון"). זו נקודה קריטית, כי אני משער שמי שהיה מגיע לצפות בסרט בלי לראות אפילו סרט אחד לפני, היה מבין את העלילה: יש בחור שרוצה להשיג דברים כדי להשמיד את היקום ויש אנשים שיוצאים נגדו. לא מדע קרני גמא. אבל להבין דברים כמו למה טוני לא רוצה להתקשר לסטיב, או מה כל אחד הקריב בעבר ולמה הוא מוכן לעשות מה שהוא רוצה נראה מאד לא משכנע כשאתה לא יודע מאיפה זה מגיע. זה עובד מצוין עבור כל הותיקים, אבל סטריינג' – שמאד מרכזי לסרט ברם ראינו בקושי לשעתיים עד כה – מציג עקשנות שנראית מאד פדנטית ויהירה. זה אולי מתאים לרופאים, אבל לא עובד בסרט. זה בולט עוד יותר כשהוא כן משתנה לאורך הסרט – וקשה לנו להבין למה. היו הרבה ממים על הסרט לפני שהוא יצא על כך שהוא הקרוס אובר השאפתני ביותר אי פעם, אבל צחוק בצד, הוא יותר מסתם שילוב של הרבה דברים. הוא משתמש בחיבורים הללו כדי להתקדם הלאה, ליצור, להרוס, להרכיב והכל תוך שימוש בכוח של החיבור של הסרטים והדמויות כדי להשתחרר מדברים "בסיסיים" כמו אקספוזיציה, בניית עולם או דמות.

מעבר לעובדה שלקח עשור להכין את הקרקע העלילתית/רגשית לסרט, אני חושב שהוא לא היה יכול לצאת בתקופה אחרת, גם אם זה היה כולל את ההכנה הארוכה. הסיבה היא שיכולת הריכוז שלנו כל כך השתנתה בשנים האחרונות וכזה עומס אפשרי לנו רק כי התרגלנו לפיד של פייסבוק, משולב עם נוטפיקציות ממספר אפליקציות. זו הדרך היחידה שבה ניתן לחוות סרט כזה שהוא רצף אינסופי של סצנות פעולה בלתי נגמרות. כשיש דיבורים בניהם זה בעיקר לתכנן את הצעד הבא (ותודה למייקל ביי שהכין אותנו עם "רובוטריקים 4: עידן ההכחדה" שהיה זרם אינסופי של סצנות אקשן). חבר שאל אותי מתי הכי טוב לצאת להפסקת שירותים (סרט של שעתיים וחצי) והתקשיתי לחשוב על רגע מת. כביכול הרגעים הכי רגועים הם אלו שבהם אנחנו נחשפים למחשבותיו ועברו של ת'אנוס אבל אלו הכי קריטיים להבין את המניע שלו – ואלו דברים שהסרטים הקודמים לא הכינו אותנו אליהם.

ולמרות שזה אולי פוגע בשלפוחית השתן של הצופים, זה עובד לטובת הסרט, שכן לאורך השנים, הטענה העיקרית נגד מארוול הייתה שהנבלים שלה לא מוצלחים. פרט ללוקי (ואני אוסיף את אולטרון) הם נעים בין גנריים למגוחכים. ת'אנוס הוא כבר סיפור אחר. כן, כביכול גם אותו הכינו כבר מספר סרטים אבל זה היה משפט פה תמונה שם. בעוד שרוב הנוקמים מקבלים זמן מסך מוגבל למדי (אני די בטוח שלקפטן אמריקה אין בסרט זמן מסך משמעותי יותר מאשר היה לו בטריילרים) ת'אנוס מוביל את הסרט. המוטיבציה שלו היא שמבנה את העלילה (אם כי זה כמעט תמיד נכון לסרטי גיבורי על – הם מגיבים למה שהנבל עושה). אבל בניגוד לכל הנבלים האחרים, הוא מקבל זמן מסך להסביר את האידיאולוגיה שלו וחשוב מכך את המניע הרגשי שלו לכך. במובן מסוים ת'אנוס הוא טוקבקיסט שהחליט לעזוב את המקלדת ולעשות מעשה. זה מעורר הערכה אבל עדיין בעיני הוא פאתטי ומעצבן. אבל בתור דמות הוא מורכב ומעניין ויוצר סיפור קולנועי מוצלח.

"הנוקמים 3: מלחמת האינסוף".

מבחינת החבורה שעל שמה קרוי הסרט, לאור האופי הקוסמי של הסרט, זה לא מפתיע שמי שמקבלים הכי הרבה זמן מסך ומשמעות עלילתית הם בעיקר אלו השייכים לעולמות הללו: שומרי הגלקסיה, ת'ור וד"ר סטריינג'. ומאחר וטוני סטארק נמצא איתם הוא גם מרכזי (זה, והאופי שלו שלא ממש מאפשר לו להיות דמות ברקע) ואיפה שטוני נמצא, ספיידי נמצא. שאר הנוקמים הם לגמרי סטטיסטיים. פשוט נלחמים. בלי יותר מדי תחכום. לא במובן רע אבל הם שם רק כדי להגן. בחלל נמצאים אלו שמנסים לתקוף. לפני הסרט ניסיתי לחשב כמה זמן ייקח אם כל הדמויות שטרם נפגשו יצטרכו להציג את עצמן זה לזו. יצא לי בערך חצי שעה (בהנחה שלוקח 3 שניות להצגה). זה נחסך מאתנו כי לא כל הדמויות נפגשות בסופו של דבר. אבל מדהים בעיני שגם אחרי 3 סרטים משותפים, רומנוף ות'ור לא החליפו משפט אחד בניהם. בקושי חולקים פריים ביחד.

קשה לומר משהו על תצוגת המשחק כי רוב השחקנים אורחים לרגע. ברולין כמובן נותן הופעה מדהימה, וכיף לנו שאנחנו נזכה לראות אותו השנה כנבל שוב (קייבל ב"דדפול 2"). אם כי גם מגיע לאנשי האפקטים שעשו דמות ממוחשבת שנראית אנושית למרות הצבע והגודל שלה. הם מצליחים להעביר את הניאונסים שברולין מייצר. דאוני ג'וניור לשם שינוי נראה רענן וזאת למרות שטוני נראה שבור וגמור לאורך הסרט – הוא עושה את זה מכל הלב – ובא לתת תצוגת משחק ולא הופעה כמו שהיה ב"ספיידרמן השיבה הביתה". זואי סלנדה לוקחת את גאמורה למקומות חדשים לאור המפגש שלה עם אביה המאמץ ומצליחה לרגש לאורך כל הדרך. כריס פראט לא מצליח לעשות מעבר לצחוקים למרות שהפעם הוא נדרש לקצת יותר. מאחר והדמות של סטריינג' לא ברורה לי מספיק, קשה לי לומר האם זה המגבלות של בנדיקט קמברבאץ' או היותו דמות לא עמוקה מספיק (ביחס לעמיתיו), אבל הוא נותן הופעה מאד אנמית. כריס המסוורת' ממשיך את ההתפתחות של ת'ור ושלו וסוחף וכובש בכל צעד והתעופפות.

"הנוקמים 3: מלחמת האינסוף".

כאמור הסרט הזה חריג בהרבה דברים ופרט לעובדה שהדמות המרכזית היא הנבל, זה גם העובדה שבניגוד לרבים מסרטי מארוול אחרים, חסר כאן הומור. גם זה שיש קצת ממחזר את עצמו: מסרטים אחרים (אף אחד לא קורא לפיטר קוויל "סטאר לורד, או רפרנסים של פיטר פרקר לסרטים "ישנים") או בסרט עצמו. בסרט בו גורל היקום נמצא על כף המאזניים אפשר לוותר על ההתחכמויות – עובדה טוני סטארק וויתר על זה.

עוד לפני שעלה לאקרנים, הסרט הספיק הכניס מאות מליונים, והסיכוי שהוא לא ישבור שיאים נראית קלושה (אני בעצמי הולך אליו פעם שנייה תוך שלושה ימים). לשמחתנו, אנחנו נזכה לסגירת סופית של הסיפור של ת'אנוס והאבנים תוך שנה פחות או יותר. בין לבין צפויים לנו שני סרטים נוספים ביקום שכביכול לא קשורים: "אנטמן והצרעה" שיוצא ביולי וככל הידוע מתרחש לפני מלחמת הסרט הנוכחי ולדעתי יסביר דברים בנוגע להיעדרותו של סקוט לאנג/אנט מן מהקרב נגד ת'אנוס (הסיבה הרשמית בסרט זה שהוא במעצר בית בעקבות אירועי "מלחמת האזרחים"). כמו כן במרץ 2019 "קפטן מארוול" יוצא לאקרנים. הסיבה לכך שלא שמענו עליה עד כה זה שהסרט מתרחש בשנות התשעים. אבל אנחנו בעידן רטרו, אז אולי נגלה שם משהו להמשך.

דירוג:

הנוקמים 3: מלחמת האינסוף (ארה"ב, 2018)
בימוי: אנתוני רוסו, ג'ו רוסו | תסריט: כריסטופר מרקוס, סטיבן מק'פילי | משחק: רוברט דאוני ג'וניור, כריס פראט, כריס אוואנס, כריס המסוורת'
הפצה: החל מה-26.04.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: