"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים". לילי ג'יימס.
"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" (כן, זה שם ארוך) הוא דרמה בריטית תקופתית כבדה במעטה של עומק רגשי, כשלמעשה אין בו יותר מדי, מלבד עלילה צפויה רצופה מערכות אמון שנוצרות במהירות רבה ודמעות לא מעטות. יחד עם זאת, הסרט מספק בידור טוב והוא לא משעמם (שזו מעלה נדירה). היו בסרט רגעים קיטשיים וסצינות סתמיות – הוא לא מושלם בשום צורה, אבל מי שמחפש דרמה וסיפור אהבה יוכל להנות ממנו.
הסרט מבוסס על ספרן של מרי אן שייפר ואחייניתה אנני בארוז המורכב ממכתבים מדמות אחת לשנייה, לכן המעבר לסרט עלילתי היה יכול להיות חופשי יותר. הבמאי מייק ניוול לא זר לסרטי דרמה הכוללים סיפורי אהבה מורכבים כבמאי "ארבע חתונות ולוויה אחת" המקסים, "אפריל הקסום", "אהבה בימי הכולרה" ועוד רבים אחרים. לאחר כמה נפילות ביקורתיות עם סרטים כמו "תקוות גדולות" ו"הנסיך הפרסי", הצליח ניוול ליצור סרט קוהרנטי וזורם, למרות הפלאשבקים הרבים והמיותרים שמשובצים לאורך הסרט, והציג סיפור יחסית ישיר.
הסרט מתרחש בשנת 1946 בבריטניה המתאוששת ממלחמת העולם השנייה. הסופרת המצליחה ג'ולייט אשטון (לילי ג'יימס, "אחוזת דאונטון", "שעתנו האפלה", "סינדרלה") מחפשת נושא לכתיבת מאמר כשמגיע אליה מכתב שמסקרן אותה מספיק בשביל לשלוח אותה מחיי הזוהר של לונדון המשתפצת ומזרועותיו של בן זוגה מארק ריינולדס (גלן פאוול, "מאחורי המספרים") אל האי הבריטי גרנזי שהיה תחת הכיבוש הנאצי במהלך המלחמה. מכתבו של דוסי אדמס (מיכיל האוסמן, "משחקי הכס", "סיפורה של אדל") חושף בפניה את "מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" (כן, עדיין ארוך) שהיווה מפלט עבור מספר תושבי האי בזמן הכיבוש. כיוון שג'ולייט עדיין מחוברת רגשית לתקופת המלחמה וקשה לה לחזור לשגרה מלאת התהילה, היא קופצת על ההזדמנות לפגוש אנשים שחוו סבל מלחמתי יומיומי.
על האי פוגשת ג'ולייט את חברי המועדון השונים ונחשפת לסיפור שחיבר אותם יחד ועל החוויות בזמן המלחמה. היא מגלה שישנם פרטים שחברי המועדון מסתירים ממנה, בייחוד על קורותיה של מקימת המועדון, אליזבת' מקנה (ג'סיקה בראון פינדלי, "אחוזת דאונטון", "אלבטרוס", אגדת חורף"), שנעדרת מלפני סוף המלחמה. כל סיפור שמסופר לג'ולייט מוצג כפלאשבק לתקופת הכיבוש, ולמעשה מציג את מה שלפני רגע סופר. ג'ולייט שהייתה אמורה לבלות באי ימים ספורים, לא מצליחה להביא את עצמה לחזור ללונדון ומתפתה לגלות עוד על חברי המועדון ועל סיפורם מתקופת הכיבוש, עד שהדבר גורם לה לבעיות בחיים שהותירה מאחור.
לילי ג'יימס, שבדרך כלל משחקת באופן משביע רצון (לא יוצא דופן, אך גם לא מפריע), מאכזבת עם משחק מוגזם ומלא מניירות. אין כמעט שום דבר טבעי בצורה בה היא מגלמת את הדמות. כאמור, הסיפור עובר כמו שצריך, אבל היא בהחלט מהווה נקודה חלשה בסרט. שאר השחקנים משחקים טוב בסה"כ, אבל משהו בדינמיקה ביניהם לא מתקתק כראוי, בגלל הפערים בין משחקה המוגזם של ג'יימס ומשחקם המאופק של השאר. גלן פאוול מגלם מצוין את דמות המחזר האמריקאי השרמנטי של ג'ולייט. גם בתוך דמות קריקטורית כשלו, מצליח להעביר אנושיות פגיעה.
"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים". מיכאיל הויסמן, לילי ג'יימס.
תסריטם של קווין הוד ("להיות ג'יין") ותומאס בזוצ'ה לא חף מקלישאות, ונראה שלמרות מקצועה של הדמות הראשית ונקודת החיבור בינה לבין המועדון, השימוש בשפה מוגבל ולא מצליח להעביר את האהבה לספרות באופן בו סרטים אחרים העוסקים בנושא מצליחים. הוא נשאר נאמן לאינטרסים השונים של הדמויות ומגולל עלילה הגיונית בסך הכל. העיצוב בסרט מצוין – מעבר להעברת התקופה, גם המעבר בין לונדון לגרנזי מורגש מאוד בלבוש ובריהוט (כמובן שגם במבנים ובנוף, אבל זה מובן מאליו).
למרות שנראה שהסרט מכוון למקום הרגשי והעמוק, הוא מפספס ומצליח לגרד רק את פני השטח, מה שלא מונע ממנו להיות בית חם לחובבי דרמות בכלל ודרמות תקופתיות בפרט.
דירוג: 
מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים (בריטניה, ארה"ב, 2018)
בימוי: מייק ניואל | תסריט: קווין הוד, אנני ברוז, מרי אן שפר | משחק: לילי ג'יימס, מיכאיל הויסמן, ג'סיקה בראון פינדליי
הפצה: פורום פילם, החל מה-26.04.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: