ביקורת סרט - "פרא": המפלצות הבינוניות של דוויין ג'ונסון

יש קייס לא רע למי שינסה לטעון שדוויין "דה רוק" ג'ונסון הוא השיבוט הדיגיטלי הראשון של שחקן קולנוע. למעשה אין דרך אחרת להסביר את המספר הבלתי אפשרי של סדרות סרטים שבהן הוא מעורב, כשכל סרט שאינו חלק מסדרת סרטים קיימת הוא נקודת מוצא לסדרה חדשה נוספת. וזאת בלי להתייחס לסדרת הטלוויזיה "בולרז" שכבר סגרה עונה שלישית ב-HBO.

אומנם קרב האגואים עם וין דיזל הוביל להפרדת כוחות בסדרת "מהיר ועצבני", אבל כבר ב-2019 יצא הפרק הראשון בסדרת ספינאוף של "מהיר ועצבני" שבה לוק הובס (ג'ונסון) יחבור לדקרד שואו (ג'ייסון סטיית'ם). כמו כן יש לג'ונסון את סדרת "מסע אל - " (בטן האדמה / האי המסתורי), סרט האסונות "סן אנדריאס" (2015) שצפוי לקבל סרט המשך, וכך גם במקרה של הקומדיה עם קווין הארט "סוכן וחצי (2016), והכמעט מיליארד דולר שהכניס הריבוט ל"ג'ומנג'י" (2017) בוודאי ובוודאי מחייב סרט המשך. ואם חמש סדרות אינן מספיקות, כעת מגיע "פרא" (Rampage) שיש לו סיכוי לא רע להתחיל סדרת סרטים חדשה.

לא בכדי ג'ונסון נמצא כיום במעמד של כוכב הקולנוע המוביל. יש לו חיוך צחור שיניים, כריזמה מעוררת חיבה גם כאשר הוא "זועם" או "רציני", וגוף ששורטט בקומיקס גיבורי-על (ז'אנר שאליו הוא יכנס בקרוב בתפקיד נבל-העל של DC המכונה "אדם השחור"). מצד שני ג'ונסון מכוון רק אל הבינוני והפופולרי, וסרטיו הם גילום מובהק של הסינתטיות בתוצרת ההוליוודית העכשווית, יכולת משחק מוגבלת ושמרנות של סרטי מתקן שעשועים לכל המשפחה. "פרא" אינו חורג מפרמטרים אלו.

הסרט מוותר על הרקע להופעתן של הדמויות כפי שהיה במשחקי המחשב. הן אינן בני אדם שעברו טרנספורמציה אלא חיות שבאו במגע עם נשק ביולוגי והפכו להיות הרבה יותר גדולות ועצבניות. בנוסף הגיבור אינו מפלצת אלא יצור אנושי – פרימטולוג (חוקר קופי אדם) בשם דיוויס אוקוי (ג'ונסון). הבסיס האמוציונלי של העלילה נשען על חברותו רבת השנים של אוקוי עם הגורילה הלבקנית ג'ורג המתערערת כאשר האחרון משנה את גודלו ואופיו. ג'ונסון משחק עוד וריאציה על התפקיד הכמעט קבוע שלו, וג'ורג הגורילה חומק מתביעה בשם בעלי הזכויות על קינג קונג בזכות היותו לבקן.

הפתיחה עלולה להטעות. לא מדובר בסרט אימה אלא בסרט מפלצות שהטון העיקרי שלו הוא קומי. ברגעים בהם המפלצות תילחמנה אלו באלו תהיה מידה אפקטיבית של ברוטליות (עד כמה שה-CGI יכול לספק), אך הסרט יפגין איפוק בכל הקשור לריטוש בני אדם. האופי הדוויין ג'ונסוני הקומי-לא מבריק במיוחד-לכל המשפחה קובע את הטון של הסרט.

הכל משתנה כשהחיות באות במגע עם תכולת הקופסאות. השינויים הגנטיים מביאים לגדילה מהירה ולאופי תוקפני. החיות תמשכנה לגדול במהלך הסרט. בנוסף יש גם אלמנט של שינויים לא צפויים בחיות, מכיוון שבמניפולציה הגנטית שאליה הם נחשפו מעורבבים גנים של חיות אחרות. ג'ורג הגדל מפגין מצוקה. אוקוי מנסה להגן עליו מפני בני אדם אחרים, אבל ההשתלטות עליו נעשית יותר קשה. כמובן שלטאת הענק והזאב הענק יוצאים לחלוטין משליטה. הכל מוביל למהלך העיקרי והבלתי נמנע – מפלצות נלחמות בעודן הורסות את העיר.

מבחינת עלילה ודמויות, "פרא" הוא למטה מבינוני. העלילה היא סכמה של סרטי מפלצות, ואין ניסיון להעניק לסיטואציה ממד רעיוני מקורי. מפלצות הורסות עיר. זהו. חלק לא מבוטל מהדמויות מעוצבות ברישול. כמה מהן מופיעות לצרכי סצנה אחת או שתיים ואז נעלמות. הדמויות הפועלות לצדו של אוקוי - המהנדס הגנטית ד"ר קייט קולדוול (נעמי האריס), והסוכן הארווי ראסל (ג'פרי דין מורגן) נציג הסוכנות הממשלתית המנסה לפתור את בעיית המפלצות – אינן מעניינות במיוחד.

מה שעובד בסרט הוא מה שרוב הקהל שילך אליו מחפש – הנוכחות המוכרת של ג'ונסון (גם אם היא מתעמעמת בקרבות הענק) והקרבות בין מפלצות שבוודאי לא נופלים באופן הביצוע שלהם ממה שנראה לאחרונה ("קונג: אי הגולגולת", "פסיפיק רים: המרד"). הבמאי בראד פייטון כבר עבד עם ג'ונסון ב"המסע אל האי המסתורי" (2012) ובסרט האסונות "סן אנדריאס", סרטים בינוניים למדי שלסרט הנוכחי יש יתרון קל עליהם מבחינת רמת הביצוע הטכנית וההומור שיש בו.