ביקורת סרט - "פלה": גיבור-על אנושי

אדסון ארנצִ'יס דוּ נסימנטוּ הידוע ברחבי העולם בכינויו "פלה", הוא טוען בכיר לתואר שחקן הכדורגל הגדול בכל הזמנים. ב-1958, עוד בטרם מלאו לו 18, הוא הוביל את נבחרת ברזיל לניצחון בגמר המונדיאל מול נבחרת שבדיה. לאחר מכן הוכתר כאוצר לאומי של ברזיל, הוביל את מולדתו לניצחון בעוד שני מונדיאלים ושבר שיאי הבקעת שערים. את הפרטים הללו יודע כל חובב כדורגל מתחיל. השאלה היא כיצד לקחת מקריירה גדולה זו נתח שניתן לתרגם באופן אפקטיבי לסרט סוחף.

באיחור של שנתיים עולה על מסכי בתי הקולנוע בישראל הסרט "פלה" Pelé: Birth of a Legend)). שמו הלועזי מסגיר את כוונתו לעסוק בשנים המובילות להיווצרותו של האייקון – כלומר לתפקד במה שמכונה Origin story. בהתאם לכך העלילה פותחת בעלייה הראשונה של פלה למגרש במונדיאל 1958, ומשם חוזרת למשך שעה ורבע למסע שהוביל אותו למעמד זה.

מבנה סיפורי זה מזוהה בשנים האחרונות עם הפרק הפותח בסדרות סרטים בז'אנר גיבורי העל. בהתאם לכך מתחייב מבנה פשוט המציב בפני הגיבור אתגר או דילמה מוסרית (הרופא המבריק והיהיר, נער כחוש עם נפש של גיבור וכו'), רגע של קבלת כוחות-על ונקודת שיא שבה היכולות מגיעות לכדי מימושן המלא. הרטוריקה הדתית-בלוקבסטרית של הז'אנר מכתיבה שימוש מועצם במוזיקה, בהאטת תמונה, בדגשי סאונד מסוגננים – הכול בשירות הניסיון לעצב עבור הצופים את חווית ההתגלות והמימוש של כוחות העל. "פלה" נאמן למתכונת דרמטית וסגנונית זו.

התממשותו של פלה כשחקן-על כרוכה בהתגברות על מי שמנסה למנוע ממנו מלשחק בסגנון הג'ינגה. בשלבים השונים בחייו (עד המונדיאל) סגנון משחק זה זכה ללעג, או לניסיונות ריסון מצדם של המאמנים שאימנו אותו. הוא נחשב לסגנון פרימיטיבי שימנע מברזיל להתקדם לשורה הראשונה של הנבחרות הלאומיות.

עוד ביקורת במדור הקולנוע של ynet:

ואז הגיעה טלי

העודף בשבילך

נשוי בהפתעה

משום מקום

ב-1950 פלה בן ה-9 (ליאונרדו לימה קרווהלו) הוא עד להשפעת ההפסד של ברזיל בגמר המונדיאל על אביו דונדינהו (הזמר הברזילאי סאו ז'ורז). זוהי טראומה לאומית שהאשם בה הוטל על השימוש של שחקני ברזיל בג'ינגה. מול דמעותיו של אביו, מי שלפרק זמן קצר היה בעצמו שחקן כדורגל מקצועי, פלה נשבע כי יביא את הגביע העולמי לברזיל.

משחקי הילדות של פלה מתרחשים ברחובות ונעשים בכדור מגולגל מבגדים. הוא וחבריו הם האנדרדוגים: עניים וכהי עור, רובם לא נראים ספורטיביים במיוחד (הילד השמן, הילד הממושקף וכו') אבל הם משחקים ג'ינגה בלהט. מולם אלו המקניטים אותם - הילדים הבוגרים והחסונים יותר, שבאים מבתים מבוססים, והמנסים לשחק בסגנון איטלקי.

עם תום פרק הילדות פלה (קווין דה פאולה) פונה למסגרות מקצועיות יותר של משחק. הגאונות הטבעית של פלה לא מוטלת בספק, השאלה היחידה היא האם להיכנע לניסיון לכפות עליו צורת משחק שונה מזו שגורלו ייעד אותו לשחק.

במהלך העלילה יש שתי נקודות שבהן חוזרים אל העבר כדי לעבות את הצידוקים לשליחות המיתית של הגיבור כגואל המורשת המשפחתית והאומה. אביו של הגיבור הוא מי שמלמד אותו את הטכניקה באמצעות שימוש בהקפצת פירות מנגו. בהמשך יהיה פלשבק שבו האב יספר את סיפור הקריירה האבודה שלו. והנה גאולת האב באמצעות טכניקת המשחק של הבן.

החזרה השניה אל העבר מתרחשת באמצעות וולדמאר דה בריטו (מילטון גונקלווס) - כדורגלן עבר המשמש כסקאוטר לקבוצת סנטוס שבה פלה יתחיל לשחק. כשפלה המתוסכל מצורת המשחק שנכפית עליו עומד לחזור הביתה, דה בריטו משכנע אותו להישאר. לשם כך הוא מסביר לפלה על מקור הג'ינגה בעבדים האפריקאים שהובאו לאדמת ברזיל ע"י הפורטוגלים במאה ה-16, ועל הדרך שבה טכניקת הרגלים אפשרה להסתיר מהמשעבדים הלבנים את התרגול של אומנות הלחימה. חזרתו של סגנון הג'ינגה לכדורגל הברזילאי היא גאולה מהכפייה של הערכים זרים, ערכי המשעבדים, על העם.

מתוך "פלה"

זהו סרטם העלילתי הראשון של שני הדוקומנטריסטים הבריטים ג'ף ו-מאט זימבליסט. ברקורד שלהם כמה סרטים תיעודיים שעסקו בכדורגל – "שני האסקוברים" (2010) על הקשר בין סמים לכדורגל בקולומביה, והפקת סרט תיעודי קצר על הכדורגלן הברזילאי גארינצ'ה (2014). חברת ההפקה היא "אימג'ין" האמריקאית (של רון הווארד ובראין גרייזר). הצלם הוא מתיו ליבטיק – מי שעובד בקביעות עם דארן ארונופסקי. המוזיקה של א.ר ראהמן – המלחין ההודי המפורסם.

כל זה מבהיר מדוע מדובר בהפקה משמעותית ומלוטשת מבחינה טכנית. יחד עם זאת זה מגיע עם תג מחיר של היעדר אותנטיות: הסרט דובר אנגלית, יש בו עודף קלישאות סגנוניות והפשטה ילדותית של הסיפור בתבנית "גיבורי-העל". "פלה" הוא סרט אידיאלי לאבות שרוצים להכיר לילדיהם את פלה, וזקוקים לסרט המשתמש ברטוריקה של גיבורי-העל כדי שימצאו בו עניין.