לאורך תקופה ארוכה בתולדות הטלוויזיה, צירוף המילים "לכל המשפחה" היה מושא הפנטזיה של רשתות ויוצרים כאחד. אלה היו הזמנים של מסך אחד בסלון אחד, מולו התקבצה בשעת ערב משפחה ממוצעת. התמות המרכזיות היו אוניברסליות, אבל הדמויות נגעו כל אחת בבן משפחה אחר ושימשו עבורו עוגן. "רוזאן", ששבה בימים אלה אל חיינו בהצלחה גדולה, היא דוגמה טובה לטלוויזיה ההיא. בעידן של סטרימינג וריבוי מסכים, הגישה של גופי תוכן הפוכה לחלוטין: סדרה לכל אחד, בכל נישה, מקסימום עיניים במקסימום מסכים. על רקע התפיסה הבדלנית הזאת, הבחירה של נטפליקס לעבד מחדש סיטקום קאמפי משנות השישים, היא כמעט אנומליה. החברה שהמציאה את המסך עם ארבעת החשבונות לכל בן משפחה (והחברים והשכנים) רוצה שנשב כולנו "כמו פעם" ונצפה ביחד? מתברר שכן.
"אבודים בחלל", ששודרה בין השנים 1965-1968 ברשת CBS, גוללה את קורותיה של משפחת רובינסון: אמא, אבא, שתי בנות מתבגרות ובן צעיר, כולם גאונים ומומחים בתחומם, שיוצאים יחד למסע פורץ דרך בחלל במטרה להקים קולוניה על כוכב חדש. המשימה השתבשה עד מהרה וכפי ששם הסדרה מרמז, גיבוריה הפכו אבודים על פלנטה לא מוכרת. אף שלא נחשבה להצלחה יוצאת דופן איכותית או ללהיט סוחף מבחינת אחוזי הצפייה, הפכה הקאמפיות של הסדרה לסמל בתולדות המסך הקטן, לא מעט בזכות יחסיו של וויל עם רובוט גמלוני ומוזר. מהזוגיות הזו נולדו משפטים אלמותיים כמו "Does Not Compute" ו-"Danger, Will Robinson", שהפכו עם עליית הרשתות החברתיות לממים פופולריים גם עבור מי שמעולם לא שמעו על הסדרה קודם לכן. הרעיון על שילוב בין קומדיה למשפחה לא מתפקדת להרפתקה פילוסופית בחלל? כל זה היה יעיל וזכיר הרבה פחות.
דומה שיוצרי העיבוד החדש, מאט סזאמה ובורק שארפלס, בנו בדיוק על השילוב הזה בין קאץ' פרייזים פופולריים לעלילה נשכחת, כדי לאתחל את ההרפתקה של הרובינסונים אחרי חמישה עשורים. אמנם סרט מזעזע המבוסס על הסדרה ראה את אור העולם ב-1998, אבל כולם, ובעיקר ג'ארד האריס ומאט לה-בלאנק שכיכבו בו, היו רוצים שההיסטוריה תמחק אותו מהפרוטוקול. גם פיילוט לסדרה ב-2003 נזנח בסופו של דבר בארכיונים. העלילה החדשה-ישנה מתרחשת בעתיד דיסטופי בו כדור הארץ המזוהם הופך לפחות ופחות ראוי למגורי אדם. תקווה חדשה לאנושות נוצרת בדמות כוכב בשם "אלפא סנטאורי" וכמובן טכנולוגיית חלל מפותחת במיוחד, המאפשרת למשפחות שעוברות תהליכי מיון קפדניים להצטרף למסעות של המיישבים הראשונים בו.
כיאה לחלוצים, נדרשים בני המשפחה להצטיין בתחומים שונים: מורין, אם המשפחה (מולי פרקר, "דדווד", "בית הקלפים") היא מהנדסת חלל מובילה; ג'ודי, בתה המתבגרת הבכורה (טיילור ראסל) היא רופאה מוסמכת כבר בגיל צעיר; פני, ילדת הסנדוויץ' (מינה סאנדוול) והבן הצעיר, וויל (מקסוול ג'נקינס, "סנס8") שולטים בכימיה וביולוגיה ואמונים על תחומים טכניים שונים בחללית. אב המשפחה, ג'ון (טובי סטיבנס, "מפרשים שחורים") הוא איש צבא קשוח, שבילה את מרבית שנותיהם הראשונות של ילדיו בשדות קרב בצד השני של העולם. כמו בסדרת המקור, גם כאן כמובן המסע משתבש כבר בדקות הראשונות ומותיר את המשפחה על כוכב מסתורי ועתיר סכנות, אלא שהפעם הדגש המד"בי-הרפתקני נעשה ללא שבריר של אבסורד. האווירה היא אווירת "דברים מוזרים" - הבלחות של הומור, חבורה שנאבקת יחד נגד האתגרים שהיא מייצרת בעצמה ומול אלו שמייצר העולם מסביבה, וכמובן וייב על-טבעי חזק.
סזאמה ושארפלס דיברו בריאיונות עמם על הרצון להחזיר את קונספט "לכל המשפחה" באמצעות "אבודים בחלל", וגם אם החזון הזה נראה קצת אוטופי בימינו, קל להבין מדוע היא עשויה לקרוץ לקהלים שונים. השאפתנות של המין האנושי לגלות את סודות היקום שמתנגשת בפחד מהאחר והשונה, עמדה במוקד של סדרות מד"ב רבות (הבולטת שבהן "מסע בין כוכבים" כמובן). שוחרי הז'אנר ימצאו את הדיסוננס הזה בשלל דרכים בסדרה, כשהמרגשת והמיוחדת שבהם היא מערכת היחסים בין וויל הרגיש ליצור חייזרי דמוי רובוט. לצד אלה, כוללת העלילה גם מקום נרחב לדינמיקה המשפחתית של הרובינסונים. במבט ראשון הם נראים כמו חבורה מגובשת שכאילו הגיעה מברושור, אך מהר מאוד מתגלעים הסדקים והמחלוקות שמאיימים לפרק אותם מבפנים. ההתפתחויות האלה מתרחשות באופן אמין, בלי דרמטיזציה מיותרת שעלולה לקחת את הסדרה לכיוון סבוני. בעיקר בכל הקשור למשבר הזוגי בין מורין לג'ון. שני הצדדים הללו - ההרפתקני והמשפחתי - מאותגרים כל העת על ידי תקלות ובעיות וסכנות, שגורמות לסדרה להתנהל כל העת בקצב גבוה.
לצד הכתיבה היעילה, נהנית "אבודים בחלל" מליהוק נהדר ומשחק מצוין. מולי פרקר וטובי סטיבנס (שהצטיינו כל אחד לחוד בסדרות הקודמות שלהם) מייצרים יחד "כימיה נהדרת" של זוגיות לא מתפקדת, וזאת לצד הבלבול שנוצר גם כך בקרב ילדיהם מהמציאות בה ההורים הקרים וממוקדי המטרה, הופכים לסוג של מפקדים בעת מצוקה. אבל החלק המאתגר כמו תמיד הוא בתפקידי הילדים, וגם כאן מדובר בהצלחה. מינה סאנדוול הופכת את פני לדמות מחממת לב ועוקצנית של מתבגרת, שמנסה למצוא את דרכה בין אחותה המושלמת לאחיה המעורער. טיילור ראסל מציגה את השבריריות השקטה מתחת למעטה המומחיות של ג'ודי (ועל הדרך גם מייצרת בטבעיות כמעט מוחלטת את קיומה של בת שחורה במשפחה לבנה, נצר לנישואיה הקודמים של אמה), וג'נקינס הוא הצלע המרגשת והסקרנית של המשפחה. כולם נבנים מהמשברים ומגיבים אליהם בדרכם ודרך הפגמים המובנים בהם, ויוצרים הרמוניה הומנית שלא נראית מזויפת או מוגזמת.
היסודות היציבים של כתיבה ומשחק הם הבסיס שעליו בנויה שכבת העיצוב שהופכת את "אבודים בחלל" ליצירה שראויה לתשומת לב. לפרקים נדמה כאילו סטיבן ספילברג יצר בחשאי סדרה תחת שם בדוי, וכלל בתוכה את מיטב הרפרטואר שלו. היקום העצום של "אבודים בחלל" יפהפה וקולנועי להרהיב, כולל יצורים מסתוריים, טבע פראי וסצנות ענק מלאות בפרטים. בצוות הסדרה עבדו מומחי אפקטים מ"משחקי הכס" ו"איירון מן" וצוות תלבושות זוכה אוסקר. כל אלה ניכרים היטב בכל אספקט - מהשפעות כוח המשיכה עד עיצוב רכבי החלל - אבל מעל כולם עומד היצור-רובוט, חברו של וויל. אין ספק שההשראה למערכת היחסים בין השניים הגיעה מ"אי.טי", אבל היא לא הייתה יכולה להיות מוצלחת כל כך אלמלא המסתורין שאופף אותו, כולל "פנים" ו"הבעות" הנבנות מצבעים ונקודות. העליונות העיצובית הזאת, גם בעידן שבו טלוויזיה איכותית היא עניין שבשגרה, הופכת את רגעיה היפים של הסדרה לחגיגה ויזואלית של ממש.
יש משהו מאוד אנושי ב"אבודים בחלל", דווקא על רקע ההישגים הטכניים והעיסוק בגודלו העצום של היקום. סזאמה ושארפלס בוחרים לבנות אותה באופן לא לינארי, עם שברי פלאשבקים שמשתלבים בקורות העכשוויות של המשפחה ומלמדות על שורשי היחסים בתוכה. הגישה הזאת לא עושה תמיד חסד עם הקצב של הסדרה, וכופה עצירות בעיצומה של התפתחות, אך מנגד היא יוצרת פאזל הדרגתי שמשלים בכל פעם שכבה חדשה על הדמויות. כך, גם דמות שנדמות בתחילה כמרשעת בנאלית למדי, מתגלה אט אט כמורכבת יותר מכפי שניתן היה לשער. אין בכך כדי לומר ש"אבודים בחלל" עמוקה או מורכבת יתר על המידה. בכל זאת מדובר בסדרה שנבנתה לצפייה משפחתית. אבל ניכרים בה כישרון, חמלה וחזון עיצובי נפלא שמשתלבים יחד להרפתקה מהנה ומספקת, בדיוק כמו ביצירות הזכורות ההן של ספילברג.
כל עשרת פרקי העונה הראשונה של "אבודים בחלל" זמינים החל מהיום (שישי) בנטפליקס. הביקורת נכתבה על סמך חמישה הפרקים הראשונים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר.
