סרט | דדפול 2

מכל גיבורי העל, "דדפול" החוצפן והקשקשן הוא זה שהכי מזכיר לנו סרט מצויר משבת בבוקר – סטייל באגס באני והרואד ראנר, בטח בכל מה שקשור לאלימות הקומיקסית והילדותית.

כבר בסצנה הראשונה דדפול (בגילום ראיין ריינולדס, האב הרוחני של כל הפרויקט) מפוצץ לעצמו את הגוף לחתיכות, כולל עריפת ראשו - ואין לזה כמובן שום השלכה לאורך כל הסרט, כי הגוף מתאחה בשנייה בלי רגע של כאב. ב"דדפול 2", גם לא חוסכים בשאר המאפיינים שהפכו את החלק הקודם ללהיט מפתיע: בדיחות גסות עסיסיות, פנייה של הגיבור אל הקהל אחת לסצנה וחצי ובעיקר מודעות עצמית מכאן עד קזחסטן, עם שלל בדיחות על ז'אנר גיבורי העל, סרטי אקס־מן וגם על הקריירה הלא אחידה של ריינולדס עצמו.

כל זה היה יכול להיות מאוד חינני וכיפי, ולפרקים זה באמת ככה, אלא שבעצם היינו בדיוק באותו מקום בסרט הקודם. למעשה, "דדפול 2" לעיתים נראה סתם כמו רימייק ישיר – כולל שחזור של כמה בדיחות מ"דדפול" אחת לאחת. אפשר היה לצפות לקצת פחות עצלנות מצד התסריטאים. והופ! הנה דדפול פולט איזו בדיחה עצמית על זה שהתסריטאים של הסרט הזה עצלנים (שחוזרת פעמיים). אז אני משער שהכל בסדר.

"דדפול 2", אם זה לא ברור, הוא לא סרט טוב במיוחד, ובטח לא מוסיף או משדרג את המקור. העלילה קלושה למדי: הפעם דדפול לוקח חסות על ילד מעצבן עם כוחות על, במה שנראה כקו עלילה מספר 432 בספר ההדרכה לכתיבת תסריטים הוליוודיים, והקשר בין הדמויות לא משכנע וניחן באפס כימיה בין השחקנים. קלישאה מעצבנת אחרת היא כמובן הפיכת הדמות הנשית לקדושה על מנת להעצים את המסע של הגיבור.

מה אתה מעכיר שמחות, יגידו לי חובביו של הברנש האדום, זה עדיין עובד. או כמו שאמרו מאות מפיקים הוליוודיים משחר תולדותיה: "אם זה לא שבור, אל תתקן את זה". אז כן, "דדפול 2" הוא המשכון עצלני וחסר השראה, אבל גם לא מביך. לעיתים הוא אפילו משעשע ומצחיק. יכול להיות שזה מספיק. מצד שני, סרטוני הפרומו הקצרים של ריינולדס באינטרנט בשנה האחרונה, שנועדו לקדם את הסרט, היו הרבה יותר מצחיקים.