פסטיבל קאן 2018 מתחיל ממש עוד רגע והמפיצים נזכרים רק עכשיו להביא לנו חלק מיבול הפסטיבל של שנה שעברה, כשבסוף השבוע האחרון יצאו לאקרנים שני סרטים מהתחרות הרשמית: "יום נפלא" (הבלתי ניתן לצפייה) שזכה בפרס השחקן והתסריט ו"משום מקום" של הבמאי פאטי אקין, שזכה בפרס השחקנית לדיאן קרוגר ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר.בניגוד להרבה מסרטי פסטיבל קאן, שניחנים במבע אמנותי ובקולנוע בסגנון ארט-האוס אירופאי, "משום מקום" הוא סרט מאוד נגיש ומעניין לצפייה, מה שגרם לחלק מהמבקרים להרים גבה על זכייתו בפרס כה חשוב בפסטיבל הצרפתי. אז נכון שלא מדובר ביצירת מופת והסגנון של הסרט הוא ישיר ונועד לעורר רגש עז בצופה, אך הוא עושה זאת בהצלחה מרובה ותצוגת המשחק של קרוגר בסרט היא לא פחות ממופתית.
ביקורת מצולמת | טריילר/קדימון
פרסומת
השחקנית הגרמנייה המצליחה, שמשתתפת לראשונה בסרט במולדתה, מגלמת את קטיה, אישה חזקה ועצמאית שמתחתנת עם מהגר טורקי בשם נורי, שישב בעבר בכלא על סחר בסמים ומביאה איתו לעולם ילד. לאחר היכרות קצרה שלנו עם המשפחה, פיצוץ אדיר מחריד את מקום העבודה של נורי והורג אותו ואת בנם. קטיה משוכנעת כי ניאו-נאצים ביצעו את הפיצוץ על רקע גזעני, בעוד המשטרה חושדת כי מדובר בחיסול עברייני בשל עיסוקו הקודם של נורי. העובדה שקטיה ראתה לרגע קט טרם הפיצוץ אישה שהניחה את אופניה במקום מספקת קצה חוט לפתרון המקרה.אקין מחלק את הסרט לשלושה חלקים, שכל אחד מהם נפתח בצילום ביתי (במצלמת אייפון) מחיי המשפחה של קטיה. השליש הראשון של הסרט מתמקד בהשלכות הפיצוץ על קטיה ובהתמודדותה עם הטראומה ואקין משרטט בעדינות וללא פומפוזיות את היגון שחודר לכל רגע ביום יום ואת המועקה שקשה להשתחרר ממנה ומובילה להרס עצמי. קרוגר מגיעה לשיא בחלק זה ומוכיחה כיצד בהבעות פנים מדודות היא יכולה להביע רגש עז וכן.
את המתרחש בשני השלישים הנותרים לא ניתן לתאר ללא גלישה לספוילרים, אך אקין משרטט בו מעגל בו הוא מראה עד כמה קשה להשיג צדק אמיתי בעולמנו ואת ההקרבה הכרוכה בהשגת צדק כזה והאופן בו הקרבה זו פוגעת לא רק בעבריינים אלא גם בקורבנותיהם. הוא מסתייע בעבודת צילום מדויקת של צלמו הקבוע ריינר קלאוזמן, המשתנה במעט בכל חלק בכדי להתאים את הצד הוויזואלי לאווירה אותה הוא מבקש להעביר.הבמאי הגרמני ממוצא טורקי הוא מבכירי הבמאים האירופאים היום וכמעט בכל סרטיו ("עם הראש בקיר", "בקצה גן העדן") הוא עוסק במשבר ההגירה בגרמניה, בדגש על המיעוט בטורקי והיחס הגזעני אליו של המדינה, שמנסה להסתיר את שדי עברה הנורא ולהשוות לעצמה פן ליברלי, אך העבר מצליח לצוץ מחדש מבעד למעטפת הנאורה. גם אם "משום מקום" עושה זאת בצורה ישירה יותר ומעודנת פחות, הוא עדיין עובד כדרמת מתח אפקטיבית ביותר, עשויה היטב ומשוחקת נפלא שתספק בהחלט את הצופים ותותיר אותם עם חומר למחשבה עם סצנת סיום שהיא בו זמנית צפויה, בלתי נמנעת וחזקה ביותר.