היה היה פעם אולפן אנימציה שהתהדר בהיותו אולפן בוטיק: רק עלילות מקוריות, עולמות מופלאים ולא צפויים בכל סרט, והמשכונים עושים רק אם יש סיפור חדש לספר. קצת קשה לזכור שזה היה המוטו היצירתי של פיקסאר עד לעשור האחרון. ובגלל שצרות באות בצרורות, עכשיו עם ההדחה המבישה של המייסד והמנכ"ל האגדי ג'ון לאסטר על רקע שערוריית הטרדות מיניות, הגיע הזמן לנער את 'פיקסאר'. למעט 'הקול בראש' הנפלא, אתם מידרדרים.

יותר מש'משפחת סופר־על 2' הוא סרט גרוע, הוא פשוט מדכא בבינוניות ההוליוודית שלו. זה סרט המשך מהסוג המעצבן ביותר: רימייק במסווה. אותה עלילה פחות או יותר מהראשון, אותן דמויות בדיוק, אותן סצנות, אותן בדיחות, אותם קונפליקטים, הכל רק עם שינויים קוסמטיים. שוב סיפור הרקע עוסק בכך שגיבורי־על הוצאו מחוץ לחוק ולכן משפחת סופר־על צריכה להסתתר (למה בעצם? הם לא הצילו את העולם כבר מיליון פעמים?) שוב ניתנת לאחד מבני המשפחה הצעה לפעול בחשאי על ידי תאגיד מסתורי (הפעם זה לא האבא שיוצא להרפתקה, אלא שימו לב, האמא. מאוד מקורי), שוב בדיחות ג'יימס בונד מאוסות, שוב אפשר לזהות מי הנבל מקילומטרים, ושוב ושוב הילדים משתמשים בכוחות־העל שלהם בריבים ביניהם.

אפילו הסצנה הכי מצחיקה מהסרט הקודם, אצל מעצבת התלבושות הדיווה עדנה מודה (בדיבוב הבמאי בראד בירד, שבא לכאן בלי אנרגיות), משוחזרת כאן אחד לאחד, ממש ברמת השוטים. וכל זה בשביל מה? בשביל לצלוע למוסר ההשכל של דיסני שבסוף תמיד אפשר לסמוך על המשפחה שלך? אגב הדבר היחיד החדש בסרט - שהמשבר נגרם מכך שהאם יוצאת לעבודה ומשאירה את האב לבד עם הילדים בבית - גורמת לכל הסרט להיראות מיושן בטירוף.

האלמנט היחיד שקצת עובד פה הוא בדיחות על התינוק שמזכירות קצת סיטקומים מהאייטיז, ומתרכזות סביב כמה קשה לגדל עולל בכיין עם כוחות־על. כאמור, סיטקום. חסר רק שיר הנושא.