יער חשוך, מועדון מסתורי עם סוד אפל, ספרייה מאובקת וספרניות שנראות כמו דיילות באיזו חברה מזרח אירופאית משנות החמישים – הסרט "המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה" הולם בצופה בוויזואליות ובסאונד המיוחדים שלו, מפתיע אותו ומתעתע בו ושואב אותו לתוך מערבולת טראגית-קומית בסגנון אומות הדייווידים (קרוננברג ולינץ').בלב יער אפל נמצא המועדון לספרות יפה שבו נפגשות כל שבוע נשים חברות המועדון המביאות בני זוג, כביכול לערב קריאה בספרות יפה, רצוי עגנון. אולם המועדון הוא בעצם מעוז קניבלי של החברות הממיתות את בני זוגן האומללים וסועדות את נפשן לשובע בקורבן האטרקטיבי ביותר.
ביקורת מצולמת | טריילר/קדימון
פרסומת
קרן מור היא סופי הספרנית (שלא ברור באיזו ספרייה היא עובדת ובכלל היכן מתרחש הסיפור) שחברה במועדון ורוצה להיות החברה המצטיינת (זו שמביאה למועדון את הקורבנות הנחשבים ביותר). אבל לסופי קשה עם הטבח המתמיד שמתרחש במועדון והמצב מסתבך כשהיא מתאהבת ביוסף הסטודנט שחוקר את עגנון .האם יוסף יהפוך לעוד בן לוויה של סופי במועדון? האם הוא יסגור מעגל בלתי צפוי כשיתקרב יותר ויותר לסופי?לעומת סופי הספרנית, לולה היא ברקודה חסרת רגש ומצפון שרק רוצה להיות החברה המצטיינת וכל האמצעים (והגברים) כשירים בעיניה. חנה לסלאו הנפלאה היא חנה, שהייתה חברה אבל הידרדרה למעמד של מנקה במועדון והיא רק רוצה לברוח ולהימלט מהמקום ומהאפילה ששורה בו .ליא קניג היא גברת ינקלובה האימתנית, השליטה הבלתי מעורערת של היקום שבו מתרחש הסרט. קניג, שעברה כבר את ה-90, מפליאה בביצועיה כמו שאר השחקנים.
הסרט, שהוא בעצם אגדה מודרנית, משתמש במועדון כמשל ליחסי הכוחות בין נשים לגברים בעולמנו, כשאצל הבמאי המוכשר כשד, גלעד אמיליו שנקר, הנשים לוקחות את המושכות בידיים והגברים הם המין החלש. כמו ב"פיגומים", יוצק שנקר ספרות יפה לעלילה ומייצר אמירה על תרבות גבוהה המעורבבת בדחפים בסיסיים ועל העמדות פנים ומשחקים. המועדון הוא מיקרוקוסמוס לחברה אלימה וכוחנית שבמסווה של אקדמיה וטובי המשוררים טובחת בחלשים, חברה שאיבדה עצמה לדעת.הסרט מלא רבדים רבים ותופינים אין סוף לסינפיל המצוי. הלוק זועק אירופה של לפני שמונים שנה (או אולי סרטי "ד"ר מבוזה" של פריץ לאנג) ואני בכלל נזכרתי בקומדיית האימה הקוריאנית הפנטסטית "בלדת חצות לתיאטרון הרוחות" שבה מנהלות רוחות רפאים בית קולנוע ישן באווירת "מופע הקולנוע של רוקי". המוסיקה מאיימת ומלטפת, והצופה בעיקר מתקשה לעקוב אחרי הנרטיב המפתיע כל פעם מחדש.קצרה היריעה מלמנות את כל המעלות של "המועדון לספרות יפה", אולם מעלתו העיקרית היא בחידוש וברעננות ובעיקר בלוק הסהרורי שהוא מוסיף (כמו בסרטה של רוני קידר "משפחה") לארון הסרטים הישראלי. זהו סרט חובה לחובבי קולנוע באשר הם. גלעד אמיליו שנקר הוא יוצר מוכשר ויוצרים כמוהו הם ההווה המבטיח והעתיד העוד יותר מבטיח של הקולנוע הישראלי.
סרט יפה מעניין ומסתורי, אחר ושונה מכל הסרטים הנפוצים, משחק טוב של קרן מור וחנה לאסלו,נהניתי
שם:ארזגיל:1930/06/2018 23:37:14
4/10
החלטתי לסרט עם חברה שלי, שתינו חובבי אקשן ומד"ב - כשהגענו לקופות נאמר לנו שכרגע האולם יהיה ריק מלבדנו ואולי עד תחילת ההקרנה יהיו עוד מעט אנשים, אכן כך היה סרט שלם של כמעט הקרנה פרטית (מלבד זוג נוסף) - המשחק בסרט יותר מתאים לתאטרון מאשר לסרט, הורגשו יותר מידי אפקטים של מעין מסך ירוק או הלבשה דיגטלית כבדה מאוד ובשורה התחתונה - לא נהנו. את הלילה העברתי בשלום.
שם:איילת מורגיל:4322/06/2018 08:06:17
8/10
סרקסטי מצחיק ומהנה מאוד, מצולם טוב משוחק טוב מאוד.. ובכלל כל הכבוד על הניסיון הנועז.
הדבר היחיד שבעייתי בו שהוא לא סרט "שנשאר אתך", הוא טוב לכאן ולעכשיו ומתפוגג בשנייה שהסרט מסתיים ויצאת לרחוב.
אולי מה שיכול היה להציל אותו מלהתפייד בתודעה לו היה טוויסט הרבה יותר רציני בעלילה. אולי.