yed300250
הכי מטוקבקות
    יחסי ציבור
    24 שעות • 16.07.2018
    צפוי עד כאב
    "גורד שחקים" הוא לא יותר מסרט אקשן בינוני לחופש הגדול
    בנימין טוביאס

    אם אראה לכם את הפוסטר של הסרט החדש של דוויין ג'ונסון ("דה רוק"), הכוכב עם השרירים הכי מרשימים על המסך מאז שוורצנגר (וחיוך מוצלח בהרבה), ואגיד לכם שקוראים לו "גורד שחקים", כנראה שרובכם תוכלו לספר לי בהצלחה מה העלילה שלו: "שוטר/חייל לשעבר/איש אבטחה שסובל מטראומה בגלל אירוע בעברו, נקלע בדרך כזו או אחרת לגורד שחקים משוכלל שעליו השתלטו חבורת טרוריסטים, והם גם מחזיקים באשתו/חברתו/משפחתו כבני ערובה. אבל הם לא לקחו בחשבון דבר אחד! את אותו שוטר/חייל/מאבטח".

     

    זה פחות או יותר מתמצת את מה שקורה ב"גורד שחקים", שתוך כדי צפייה כבר התחיל להתערבב לי עם סרטים אחרים במפעלות דה רוק, למשל "פרא" שיצא פה רק לפני חודשיים. על השוואה לאב הקדמון של הז'אנר — "מת לחיות" כמובן, שמציג את אותה עלילה עם פי אלף יותר שנינות וחן (ונבל שעובד! יהי זכרך ברוך אלן ריקמן) — אין מה לדבר. גם לא על סצנה וחצי שעושה מחווה נחמדה ל"ליידי משנחאי" של אורסון ולס.

     

    כי "גורד שחקים" הוא בדיוק מה שהוא נראה: סרט קיץ גנרי להפליא, צפוי עד כאב, שלא מחדש שום דבר ונתפר למידות הכוכב המוגבל שלו שיודע לעשות רק תפקיד אחד — אבל הוא עושה אותו מספיק טוב כדי שתבואו לראות. הסרט מקבל בכל זאת כמה נקודות על דבר אחד: בניגוד לרוב הקלאסיקות מהז'אנר, הפעם האישה במצוקה (נב קמפבל, התגעגענו) כבר לא ממש במצוקה, ולוקחת חלק כמעט שווה לגבר בהצלת משפחתה. אבל לא היא על הפוסטר, אלא דה רוק, אז בואו לא ניסחף לחשוב שמדובר ב"סרט פמיניסטי". סך הכל אקשן סביר ובינוני לחופש הגדול. אפשר, לא חובה.

     


    פרסום ראשון: 16.07.18 , 18:57
    yed660100