"אי הכלבים".
"אי הכלבים" הוא סרט אנימצית הרפתאות קומי שמכוון לקהל בוגר ומתרכז בכלבים שהורחקו לאי מבודד ביפן העתידית. אנימצית הסטופ-מושן (Stop Motion) מהפנטת ביופיה ויצירתית, אך העלילה צפויה, נמרחת ואפילו מעט משעממת בחציו השני של הסרט (הייתי צריך לעורר את המלווה שלי משינה). הנושאים הכבדים שהסרט נוגע בהם, בליווי הגרפיות המעט אלימה, לא יתאימו לקהל צעיר מאוד.
זהו סרט האנימציה השני של הבמאי ווס אנדרסון וגם הקודם, "מר שועל המהולל", נעשה באנימצית סטופ-מושן, כך שהוא לקח את הניסיון שצבר צעד אחד קדימה. כמו בשאר סרטיו – גם סרט זה מסוגנן באופן מובהק והאסתטיות שלו ברמה גבוהה מאוד. שלא כמו "מר שועל", הפעם הוא לא מבוסס על ספר ילדים, מה שאיפשר לאנדרסון לחזור לתמות שהוא רגיל לעסוק בהן – חבורות משונות של אנשים עם אג'נדות מאוד ספציפיות. כמו בשאר הסרטים שלו, גם כאן הדיאלוגים שנונים, אך חסרי רגש. וכמו בסרטיו האחרונים, ישנה האדרה רבה של טוהר הילדים מול שחיתות המבוגרים.
לאחר שמגיפה פורצת בעיר מגסאקי ביפן ממחלות שמופצות דרך כלבים, מחליטות הרשויות להרחיק את כל הכלבים לאי שמשמש לאיסוף אשפה. זמן מה לאחר שההחלטה עוברת לשלב היישום, מגלים חבורת כלבים ילד בשם אטארי (קויו רנקין) שהתרסק על האי עם המטוס שלו בחיפוש אחר הכלב האהוב שלו, ספוטס (ליב שרייבר, "ריי דונובן"), שנלקח במבצע ההרחקה. החבורה מורכבת מחמישה כלבים – צ'יף (בריאן קרנסטון, "שובר שורות") כלב הרחוב, שדואג להזכיר זאת בכל הזדמנות, רקס (אדוארד נורטון, "מועדון קרב") הכלב הצדקן, קינג (בוב בלבן, "נערה במים") כלב התצוגות, בוס (ביל מארי, "מכסחי השדים") כלב קמע הבייסבול לשעבר ודיוק (ג'ף גולדבלום, "פארק היורה") הרכלן (השמות של כולם הם כינוי למנהיג כלשהו). במהלך המסע הארוך מלא התהפוכות, חבורת הכלבים ואטארי מעוררים סערה פוליטית בעיר. בדרכם הם נתקלים באנשי בטחון שנשלחו לעצור אותם ולהחזיר את אטארי הצעיר ובכלבים שונים ומשונים שינסו לעזור להם במשימה.
העלילה מבקרת באופן לא סמוי את ההתנהלות הפוליטית העכשווית ואת האופי הצייתן של הציבור במדינות המפותחות. דווקא מתוך המקום ה"זר" של התרבות היפנית, ניתן להעביר מסר זה בקלות יתרה. בתחילת הסרט מופיעה הודעה כי נביחות הכלבים יתורגמו לאנגלית ושאר השפות לא ישונו – כך שרוב הסרט הוא שילוב של אנגלית ויפנית, שמסיט את העיסוק במילים עצמן ועובר לצד יותר הבעתי. הבעות הפנים היו מושלמות, אך השימוש בדמעות היה מוגזם, אולי כדי לסתור את חוסר הרגש בדיאלוגים. זה לא ממש עזר, אלא בעיקר היה משונה – משהו שמתאים כמו כפפה לסגנון של אנדרסון.
צוות המדבבים נרחב ומרשים מאוד ומכיל שחקנים רבים ששיתפו פעולה בעבר עם אנדרסון, כפי שהוא נוטה לעשות גם בשאר סרטיו. עבודת הדיבוב נעשתה בהתאמה לאופי הסרט שרצה אנדרסון להעביר, אך לא הייתה יוצאת דופן. כרגיל, קולה של סקארלט ג'והנסון (שמדבבת את הכלבה הנחשקת נאטמאג) מזוהה מאוד ונעים לאוזן. גם רנקין שמדבב את אטארי הוא נער צעיר וסרט זה הוא עבודתו הראשונה.
"אי הכלבים".
האנימציה הנהדרת והמושקעת היא השחקנית העיקרית בסרט. התפאורות מגוונות ומורכבות ומהוות חלק בלתי נפרד מההתרחשויות בסצינות. הפריימים מוקפדים מאוד, עד רמת שערות הפרווה של הכלבים והתנודתיות שלהן. יש שימוש בקודים חזותיים מתוך האנימה (אנימציה יפנית מצוירת) והמעבר לאנימציה סטופ מושן בה הכל בנוי ומצולם הוא מלהיב ויפהפה. בכלל, האסתטיקה של התרבות היפנית מועברת כמו שצריך, גם אם לא כל השלטים כתובים ביפנית תקנית.
בשורה התחתונה, שווה לצפות בסרט בשביל האנימציה בלבד, בהחלט לא משהו שרואים כל יום. וכמובן, מי שנהנה מסגנון הסרטים של אנדרסון, יהנה גם מסרט זה, כל עוד יבוא מוכן לסרט עם עלילה פשטנית שמסבכים אותה לצורך אשלית תחכום.
דירוג: 
