"ג'ולייט, הגרסה העירומה". אית'ן הוק, רוז ברן
על אף ששמו עשוי לרמוז אחרת, "ג'ולייט, הגרסה העירומה" הוא סרט קומדיה מוצלח מאוד. הוא מצחיק, אנושי, מקורי, בוגר ועשוי טוב. אני מקווה שיזכה לתשומת הלב הראויה כי עם הפגמים שיש בו הוא אחד הסרטים המהנים שראיתי השנה עם כמה רגעי שיא מרגשים. הוא מומלץ גם לאלו שאהבו את "התחלה חדשה" (2013) שבו מארק רופאלו גילם מפיק מוזיקלי.
דאנקן (כריס או'דאוד האירי) ואנני (רוז ברן האוסטרלית, Damages, "מסיבת רווקות") גרים יחד בעיירת חוף באנגליה ואינם רוצים ילדים. הוא מעריץ ענק של טאקר קרואו (אית'ן הוק), שלא הוציא שום דבר חדש במשך שנים רבות, אלכוהוליסט לשעבר עם ילדים ממספר נשים מהתקופה הפרועה שלו.
לא אוסיף יותר מנקודת ההתחלה הזאת כי עדיף לא לדעת יותר מזה.
השם הגרוע של הסרט הוא תרגום של שם לא מוצלח וקצת מטעה (Juliet, Naked) המתייחס לגרסת דמו של אלבום של טאקר קרואו. הסרט מבוסס על ספר מ-2009 של ניק הורנבי האנגלי, שאוהב לכתוב על נושאים שקשורים למוזיקה. שני סרטים קודמים על פי ספריו היו "נאמנות גבוהה" עם ג'ון קיוזאק שמתרחש בחנות תקליטים וב"רווק פלוס ילד" יו גרנט מגלם את ויל, שחי על תמלוגים משיר שאביו כתב. את שניהם לא אהבתי.
הסרט נפתח בקריינות מיותרת לגמרי של אנני (שבאה אחרי סרטון של דאנקן שגם עליו אפשר היה לוותר). היא שם רק כדי להציג את הדמויות ומצב העניינים במקום להראות זאת. אפשר היה בלעדיה כי ניתן היה להבין את רוב הדברים הנאמרים ואת שאר הדברים אפשר היה להציג/להראות לנו בצורה פשוטה, למשל: בהתכתבות שמתקיימת אחרי זה. לא במקרה לא שומעים קריינות אחרי זה (אפילו לא בסוף הסרט).
"ג'ולייט, הגרסה העירומה". כריס או'דאווד
כריס או'דאוד נהדר בתפקיד המעריץ האובססיבי של מוזיקאי עבר. הוא מצוין בחלקים הקומיים וברגעים הדרמטיים. הוא הופיע בחמישה פרקים של "בנות" (רובם בעונה השנייה), שאת האחרון שבהם ביים ג'סי פרץ, במאי הסרט הזה. ג'אד אפאטו הפיק את הסדרה ואת הסרט ויש לו יכולת לבחור פרויקטים שבהם מעורבים דרמה וקומדיה והיחסים בין הדמויות מורכבים ומסקרנים (כמו "אסון מהלך" עם איימי שומר, שהיה ארוך מדי ומצחיק ברגעים האנושיים שבו), כשהסרט הזה נהנה ממקור ספרותי ותסריטאים טובים. או'דאוד מצוין גם בסרטים לא טובים כמו "ג'סיקה ג'יימס המדהימה" (סרט של נטפליקס, שלא הוקרן בבתי קולנוע) מ-2017.
בניגוד לסרט הוליוודי טיפוסי, לא הכול-הכול מסתדר בסוף על הצד הטוב ביותר, לא הכול "נפתר" וזה נהדר כי זה כמו בחיים, בלי להיות מדכא.
"ג'ולייט, הגרסה העירומה". רוז ברן, אית'ן הוק
הייתי מוותר על הקטע בתחילת כתוביות הסיום והדמות של רוז, אחות של אנני, היא דמות משנית קטנה וקצת מוזנחת; צריך דמויות משנה אבל באיזשהו שלב היא נעלמת ומשהו בטיפול בה מרגיש לא לגמרי אפוי.
דירוג: 
ג'ולייט, הגרסה העירומה (ארה"ב, 2018)
בימוי: ג'סי פרץ | תסריט: יבגניה פרץ, ג'ים טיילור, תמרה ג'נקינס, ניק הורנבי | משחק: רוז ברן, אית'ן הוק, כריס או'דאוד, מייגן דודס | מוסיקה מקורית: נתן לרסון | צילום: רמי אדפרסין
הפצה: פורום פילם, החל מה-16.08.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
[…] הגרסה העירומה" (הביקורת שלי) עם אית'ן הוק, רוז ברן, כריס או'דאוד. על פי ספר של ניק […]