ביקורת סרט - "היעד… חתונה": ופרס סצנת הסקס הגרועה הולך ל...

האם אנחנו חוזים בקאמבק של הקומדיה הרומנטית? בחודש האחרון אתרי הבידור הגדולים מדברים בעיקר על שני סרטים: "עשיר בהפתעה" ו"לכל הנערים שאהבתי". על הראשון - שבמרכזו בחורה סינית-אמריקנית שמגלה שבן זוגה הוא נצר לאחת המשפחות העשירות בסינגפור - כבר נכתב רבות. על השני שמעו בעיקר נערות מתבגרות - מדובר בסרט נעורים רומנטי בנטפליקס (שגם בו הכוכבת הראשית היא אסייתית במוצאה) שזכה לביקורות חיוביות. אליהם מצטרף עכשיו גם "היעד… חתונה" עם וינונה ריידר וקיאנו ריבס, שמגלמים זוג מיזנטרופים שנפגשים בחתונה ביעד מרוחק. אך בעוד סביב שני הסרטים הראשונים נוצר הייפ, "היעד… חתונה" הוא סרט שנועד להישכח.

כוונת המשורר, במקרה הזה הבמאי ויקטור לוי (שעד כה עבד בעיקר כמפיק), הייתה ליצור סרט קטן, אינטימי ושנון על שני גיבורים בודדים שמוצאים נחמה אחד בשני. אין כמעט שחקנים בסרט וכל הדיאלוגים מתנהלים בין שני גיבוריו. ריידר מגלמת את לינדסי, עורכת דין שתובעת חברות שנפלו בתקינות פוליטית, ומישהי שההגדרה הכי טובה עבורה היא "מתוסבכת". היא הייתה ארוסתו של החתן לפני שש שנים ולמרות הזמן שעבר היא מעולם לא התגברה על ביטול החתונה ומרבה לחשוב עליו. ריבס מגלם את פרנק, אחיו של החתן, איש שיווק ציני ומתנשא שעובד בתאגיד ענק ונוהג לכחכח בגרון באופן מאוד מעצבן. לאחר שפרנק עוקף את לינדסי בתור לעלייה למטוס, ויכוח ראשון (ובהחלט לא אחרון) ניצת בין השניים. בטיסה הם כמובן מתיישבים אחד ליד השני ומגלים שהם נוסעים לאותה חתונה מרוחקת.

לעוד ביקורות קולנוע:

מייגן לוי

שרוכים

דוג מן

משודרג

בנחיתה, הם מבינים שהם תקועים אחד עם השני לסוף שבוע שלם - החדרים שלהם צמודים ובכל סידורי הישיבה הם יושבים זה לצד זה. מה שמחבר ביניהם, על אף שהם בעצמם הפכים ונוהגים לעקוץ אחד השני בלי סוף, הוא שנאתם לכל האירוע ולנוכחים בו.

אבל מה שכאמור היה אמור להיות סרט קטן ונחמד (לפחות לפי הטריילר שלו), מתגלה כסרט שסובל מעודף מאמץ ומדיאלוגים מתישים. אחרי חצי שעה ראשונה וחיננית כל העסק הופך למעייף, מיותר וצפוי למדי, וכך סרט שאורכו שעה וחצי מרגיש כמו שעתיים.

מתוך "היעד... חתונה"

בנוסף, הוא מכיל את אחת מסצנות הסקס הנוראיות שנצפו בשנים האחרונות בקולנוע. לכאורה היא אמורה לשעשע ולהיראות גמלונית בכוונה, אבל קשה לתאר עד כמה היא מוזרה, מביכה ולא מהנה לצפייה. באמת, אם מישהו רוצה למנוע מבני נוער לקיים יחסי מין - שיקרין להם את הסצנה הזאת בלופים, זה יוריד להם את כל החשק.

ובכל זאת, כמה נקודות לחיוב. בין ריידר לריבס יש כימיה משכנעת (זהו שיתוף הפעולה הרביעי שלהם והשניים ידועים כחברים טובים), והם משחקים טוב. לעתים הם אפילו מצליחים להעלות חיוך קל. יתרון נוסף טמון דווקא בגיבוריו: פרנק הוא לא סתם אדם ציני וקר, יש לו סיבות לוותר על האהבה, ולינדסי היא לא רק משוגעת שלא מניחה לאקס שלה. להבדיל מקומדיות רומנטיות אחרות (למשל, "עשיר בהפתעה"), שני הגיבורים פה לא מייצגים פלקטים, אלא אנשים שקיימים במציאות (בתקווה שלא הרבה, כי מי הולכת לחתונה של האקס שלה מלפני שש שנים מבלי שהיא שמרה איתו על קמצוץ של קשר?).

אלו, כמובן, לא סיבות מספקות לצפייה בסרט. הוויכוחים של השניים, בסרט שכאמור מתבסס על דיאלוגים, הם כאילו פילוסופיים ובעלי משמעות אבל בפועל די ריקים מתוכן. לעתים נראה שמי שכתב אותם הוא היפסטר מתחכם ולא גבר בין 57.