ביקורת סרט: "נקמה חריפה" - ג'ניפר גארנר מפוספסת

פגעו לי, אכלו לי, שתו לי ואז סדרה אינסופית של חיסולים המבוצעים במיומנות. קל מאוד ליפול לתבניות משומשות ולייצר עוד סרט נקמה שיישכח במהרה. במעטים מהם יימצא קונפליקט דרמטי בעל מורכבות, דילמה מוסרית שיש בה גוונים מלבד שחור ולבן, משחק הראוי לציון מיוחד או אקשן מסוגנן ואפקטיבי. במותחן הנקמה בעל השם המוזר "נקמה חריפה" (Peppermint) אין דבר מאלו.

הסרט מתחיל בשעות הלילה במראה של מכונית החונה במקום שקט. חלונותיה מוחשכים, והיא מתנדנדת מצד לצד. הקולות הבוקעים ממנה מתגלים כקולות מאבק פיזי אכזרי בין אישה וגבר. האישה - ריילי נורת' (ג'ניפר גארנר) – מנצחת. עוד נקמה בוצעה. היא מגיעה פצועה למכונית הוואן המשמשת אותה כבית ומחסן. מחטאת וחובשת את פצעיה וממשיכה לעבר היעד הבא.

לאחר שריילי אופיינה כדמות נחושה ובעלת יכולות לחימה, העלילה מתפנה לסיפור הרקע. חמש שנים קודם היא הייתה אימא לילדה חמודה בשם קאלי (קיילי פלמינג), ונשואה באושר לכריס (ג'ף הפנר) שנראה, על פניו, נחמד למדי. היא עבדה כפקידה בבנק, תוך ניסיון לתמרן בין העבודה למסיבת יום ההולדת של הבת. בנאליה של הפרברים.

אבל לכריס היו חברים לא ממש טובים. אחד מהם משדל אותו להשתתף בשוד של סוחר סמים היספני בשם דייגו גארסייה (חואן פבלו ראבה). לא רק שהסוחר אדם אכזרי, הוא גם מקושר לקרטל מקסיקני גרוע אף ממנו. האם יש לכריס עבר קרימינלי? העלילה לא מספקת הבהרות בנוגע לעבר שלו ושל ריילי. ממילא זה מהלך מכאני שמטרתו להוביל אל השלב הבא בעלילת הנקמה. אהבתו של כריס לבתו והרצון למנוע סכנה ממשפחתו גורמים לו להתחרט לפני שהתוכנית יוצאת לפועל, אבל זה מאוחר מדי. החבר שלו נתפס על ידי גארסייה והצופים זוכים להדגמה גרפית לסיבה שבגלל סוחר הסמים מכונה "הגליוטינה". היעד הבאה הוא משפחת נורת'.

קאלי עצובה בגלל שהילדים בכיתתה לא הגיעו ליום ההולדת שלה. לכן ההורים מפצים ולוקחים אותה ללילה של בילוי ביריד הכולל גם גלידת מנטה (פפרמינט=נענע חריפה=נקמה חריפה). הסצנה הזו מתנהלת בדיוק כפי שניתן לדמיין. הילוכים איטיים של ילדה מאושרת, הנאה משפחתית ביריד, גביע גלידה שברגע הקנייה שלו הזמן מתחיל להיות קצוב ומכונית חולפת ובה שלושה היספנים מקועקעים שתרסס את המשפחה בתת מקלע.

הבת והבעל נרצחים, וריילי נפגעת אך נותרת בחיים. אבל זה לא מספיק כדי למתוח עד הסוף את קפיץ הצדקת הנקמה. גם אם יש חוקר משטרה אמפתי בשם קרמייקל (ג'ון גלאגאר ג'וניור), שותפו בעל הוותק הרב יותר מוזס (ג'ון אורטיז) מזהיר אותו מפני חקירה שקדנית יתר על המידה. לא מעשה נבון במשטרה שבה יש חפרפרות מטעם הקרטל. יש עורך דין מושחת שעובד עם הרעים, ושופט שהוא גילום גס של חוסר סובלנות מושחת כלפי הקורבן. רגע לפני שריילי מאושפזת להסתכלות פסיכיאטרית כפויה היא נמלטת.

חמש שנים אחר כך היא חוזרת. גם כאן הסרט לא ממש טורח להראות יותר מדי - כמה צילומים מעומעמים, כמה שניות של צילום שלה בזירת לחימה. עצלנות וחסכנות של הפקה שניתן לתרץ אותה בניסיון להקנות לריילי החדשה הילה מסתורית. היא חוזרת לארצות הברית לאחר שנים של הסתובבויות בעולם עם מיומנויות של יחידת קומנדו שלמה – בלחימה פיזית, בתפעול כלי נשק, באסטרטגיית לחימה. היא מתמקמת בשכונת עוני והופכת למלאך השומר של השכונה. עוד דמות שמפגינה שינוי ויכולות בלתי סבירות. במקום חמש שנות הכשרה היא יכלה באותה מידה להיחשף לקרני גמא, או להיעקץ על ידי עכביש מהונדס גנטית. עוד דוגמא לאופן בו ז'אנר גיבורי-העל העכשווי מעצב גם ז'אנרים אחרים.

הבמאי הוא פייר מורל, צלם שהפך לבמאי אקשן תחת חסותו של לוק בסון. סרטו המוצלח ביותר הוא החלק הראשון בסדרת "חטופה" (2008) שבו ליאם ניסן מפרק כנופיית סוחרי נשים בפריז שחטפה את בתו. כעת תורה של ריילי לפרק כנופיית סוחרי סמים היספנית בנקמה על רצח בתה.

בעוד ש"חטופה" היה משעשע בא-מוסריות שלו, בהנאה המופגנת מיכולתו של בריאן מילס לפעול ביעילות של טרמינייטור מול חלאות אדם, "נקמה חריפה" לא מספק הנאה דומה. בוודאי לא באותה מידה של אפקטיביות. זהו סרט יותר רציני – וכשמדובר בעלילה מטופשת, הרצינות מכבידה על הסרט. יש לא מעט רגעים שבהם הדמות של גארנר נפצעת, אבל מבחינת חוקי הפיזיולוגיה האלטרנטיביים הגוף חוזר לרמת תפקוד גבוהה תוך זמן קצר. הדמות של ריילי שטוחה, גארנר לא יכולה להביא יותר מדי לדמות שאין לה כמעט אינטראקציות מעניינות עם דמויות אחרות.

כל מיני דברים מתרחשים מסביב לעלילת הנקמה. תמיכה ציבורית גוברת בריילי ברשתות החברתיות, המעמד שלה כשומרת של שכונת העוני, עלילת משנה שבה סוכנת FBI אפרו אמריקאית בשם ליסה אינמן (אנני אילונזה) מנסה לגלות את הסיפור האמיתי מאחורי מעשיה של ריילי. התסריט הנוסחתי אינו מנסה לעשות דבר מעניין עם מרכיבים אלו.

גארנר פרצה כשגילמה את דמותה של סוכנת ה-סי.אי.איי סידני בריסטו בחמש עונות של סדרת המתח והאקשן "זהות בדויה". בהמשך היא גם גילמה את דמותה של המתנקשת אלקטרה ב"דרדוויל" (2003) ובסרט שנשא את שם הדמות (2005). היא תרמה לא מעט לאקשן נשי אבל מאז חלפו 13 שנים, שבמהלכם גארנר בת ה-46 הפכה לאמא לשלושה ילדים. היא חזרה לכושר לחימה כדי לשחק בסרט אבל אין לה נוכחות שעליה ניתן לבסס סדרת סרטים (ויש לא מעט רמזים שלכך הכוונה).

עוד חודש עומדת לצאת העונה הראשונה של הקומדיה "קאמפינג", עיבוד אמריקאי לסדרה בריטית שמאחוריו עומדת לינה דנהאם. גארנר תגלם תפקיד של רעיה אובססיבית ושתלטנית. ניתן להמר ששם ינוצלו כישורי המשחק שלה בדרך יותר מספקת.