נכון, הסרט הזה בא לאויר העולם אחרי ש"אשה פנטסטית" הצ'יליאני הנפלא זכה באוסקר, ועם כל הכבוד לשטרסקו, היא לא דניאלה וגה, ועם זאת, יש בה פגיעות כל כך נוגעת ללב, פחד אמיתי ממה שהולך לקרות. כאשה טרנסית צעירה שכבר עברה חיים שלמים רק בגלל שהיא טרנסית, שטרסקו מציגה דמות כל כך פגיעה עד שמאוד קשה לה להיפתח לחברות החדשות, והיא עושה את זה בזהירות, במדידות, לאט לאט. ההופעה של שטרסקו מאוד מרגשת בגלל הדיוק הכל כך נכון רגשית למצב של הדמות שלה בסרט – גם נלהבת להבנה של החברות החדשות שלה, אבל זהירה מאוד שסודה לא יתגלה, ועולמה יחרב שוב, כמו שקרה כבר כמה וכמה פעמים בעבר.
אז אמנם יש כמה חריקות לקראת הסוף (ועם כל הכבוד, הצרות של הבחורות שרק רצו ציצי יותר גדול מתגמדות מול הצרות של הטרנסית, למרות שהסרט הזה מציג אותן כצרות שוות, מה שמוציא את הסרט קצת משיווי משקל), וכל המערכה האחרונה של הסרט קצת נסחבת ומעיקה, ועדיין אני בעד הסרט הזה. יש לו לב גדול, וכשרון ענק של צמד במאים, שגם אם הם קצת ירדו ברמה מהסרט הקודם, אז זה רק מ"מצוין" ל"טוב מאוד". ואני לגמרי סבבה עם זה. נודר.
איתן 