הרבה לפני התוכנית ההיא עם נינט, "כוכב נולד" מוכרת בארה"ב כאגדה עכשווית שהאמריקאים חוזרים אליה שוב ושוב. כבר יותר מ־80 שנה מוסרטות בהוליווד גרסאות לאותו סיפור בסיסי: צעירה כישרונית מתגלה על ידי כוכב מבוגר, השניים מתאהבים, אבל בעוד היא דוהרת אל התהילה, כוכבו דועך.

אחרי דיוות כמו ברברה סטרייסנד וג'ודי גרלנד בגרסאות קודמות, הגיעה תורה של ליידי גאגא לבצע את התפקיד הראשי המבוקש, שאמור כמובן גם להתכתב עם דמותה במציאות. זה הפרויקט הראשון שמביים בראדלי קופר, מבניה האהובים של הוליווד, שגם מככב ככוכב הנופל. לפי תקדים בן אפלק ומל גיבסון, הוליווד אוהבת להרעיף אוסקרים לא מוצדקים על שחקנים חתיכים שמתנסים בבימוי, וכולם תופרים חליפות.

עד כאן ההייפ. במציאות, "כוכב נולד" גרסת קופר מלא בעיות. בראש ובראשונה הדמות שלו, שהיא קלישאת "זמר אלכוהוליסט ומסומם" המוגשת במשחק נורא. ולמרות שהלב של קופר כבמאי מתחיל נמצא במקום הנכון, והסרט גם שופע מחוות יפות לגרסאות הקודמות, יותר מדי סצנות פה תמוהות או לא קשורות. גם המוזיקה, דבר די חשוב בסרט כזה, נטולת הקשר או אמירה. הסרט אמור להתרחש כיום, אבל גאגא מרגישה כמי שמגלמת דיווה מיושנת מתחילת הניינטיז סטייל פאולה עבדול/וויטני יוסטון. העלילה מתארכת ומקרטעת, וכשהיא נתקעת קופר פונה לנבל ברור: מפיק בריטי רשע שכופה על כולם את רצונו.

גאגא, נקודת האור בסרט, כריזמטית ומשכנעת בתור צעירה חוצפנית ממוצא איטלקי שמוצאת את ייעודה על הבמה. מועמדות לאוסקר השחקנית וזכייה בקטגוריית השיר, לא יהיו מופרכות. חבל שהסרט סביבה לא טוב יותר. כמו כינור שמנגן יפה במקהלה מלאת צלילים צורמים.