רודריגו גונזלס חושף את הלם הקרב ושובר את לב הצופה
רודריגו גונזלס שב ממלחמת לבנון השנייה הלום קרב ונעלם מהתודעה הציבורית. בסרט התיעודי על מסע הטיפולים שעבר, "הקרב שלא נגמר", הוא נחשף עד הסוף - וזה מטלטל
רודריגו גונזלס היה נער שעשועים פופולרי כשבתולי הריאליטי שלנו כישראלים אך זה בותקו, עם "קחי אותי שרון" (35 אחוזי רייטינג בערוץ 2 הצעיר). שלוש שנים אחר כך, בעיצומה של קריירת הבידור שלו, הוא זומן לשירות מילואים במלחמת לבנון השניה. מהשירות הזה הוא כבר חזר מצולק כהוגן, לא ממש כשיר להמשיך לשמש בתפקידים אליהם הוסלל בתעשיית הבידור. אלה היו ימים שגיבורים עוד לא עפו בהם, בשביל אף אחד, ולכן הוא שמר את הסיוטים שלו לעצמו. לקח לו עשור אחד להבין שהוא הלום קרב ולהתחיל לטפל בעצמו. במהלך השנים האלה הוא גם החליט להשתלב בלימודי תקשורת. סרט הגמר שלו, שבו תיעד את מסע הטיפולים שעבר - הפך לסרט הטלוויזיה "הקרב שלא נגמר", בבימויו של איתי רזיאל, ששודר אתמול (ד', 21:15) בערוץ עשר.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"מעורב ישראלי": מתעכלת בקלילות
"ילדותי": מהממת, ולא רק בזכות ג'ים קארי
הסיבה הראשונה היא שגונזלס הוא שגריר מצוין של הלומי הקרב, אם אפשר לקרוא לזה ככה. הוא חשוף לחלוטין, התיאורים שלו גרפיים ומטלטלים והלב לא יכול שלא לצאת אליו. היתרון בפרסום של גונזלס הוא קטעי הארכיון שמשולבים בסרט – האירוח שלו בערוץ הילדים, ממש כמה שעות אחרי שחזר מלבנון והראיון אצל קובי מידן ולינוי בר-גפן, שבמהלכו המצוקה שלו נשפכת החוצה בזמן אמת. כאומה שניזונה מזונדה לווריד של סיפורי גבורה וקשיחות צבאיים, אנחנו זקוקים לכל גילויי הלב מהצד השני, שיזכירו לנו שיש לכל זה מחיר.
