בשחקנית אמה תומפסון יש הרבה מאד הוד והדר והיא בעיקר שחקנית נהדרת ומגוונת. היא גם זכתה בשני פרסי אוסקר: ב-1992 היא זכתה בפרס האוסקר כשחקנית הטובה ביותר עבור תפקידה ב"זיכרונות מאחוזת הווארד". בשנת 1995 היא זכתה באוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר על הסרט "על תבונה ורגישות" שביים אנג לי. תומפסון בימים אלו בעיקר מופיעה בתפקידי משנה קומיים בסרטים: "סיפורי מאירוביץ", "ברידג'ט ג'ונס בייבי", "היפה והחיה" או "ג'וני אינגליש 3.0". לכן כל כך משמח לראות אותה בתפקיד ראשי דרמטי מכובד בסרט "טובת הילד". אין ספק שהיא הסיבה המרכזית ללכת ולצפות בסרט.הסרט שהוא עיבוד די קורקטי של ריצ'רד אייר לעוד רב-מכר מוערך של איאן מקיואן ("כפרה", "על חוף צ'סיל"), עוסק בשופטת בשם פיונה מיי שמקרה של בחור צעיר (פיון וייטהד) המסרב לעירוי דם בשל היותו חבר בעדי יהוה נוחת על שולחנה. אולי בגלל שבדיוק בעלה (סטנלי טוצ'י) עזב את הבית, מחליטה השופטת בצעד לא שגרתי לבקר את הבחור בבית החולים ושם נוצר ביניהם קשר מיוחד שיהיו לו תוצאות בלתי צפויות.
פרסומת
אייר, שבעברו היה במועצת המנהלים של ה-BBC וגם ביים את הדרמה "רמז לסקנדל" ו"אייריס וג'ון", מביים דרמה די קטנה בממדיה שיתכן והטלוויזיה היא המקום המתאים לה ואולי אפילו בימת התיאטרון. הכול מתנהל לו בקורקטיות ובהדחקת רגשות (כולל הפרידה של השופטת מבעלה), למעט הרגעים שבהם חשה השופטת כי היא חייבת איכשהו לרבע מעגלים.אבל, וזה אבל גדול מאד, כשהשופטת מתלבטת ומתייסרת-בהכרעת הדין שלה, ביחסיה עם בעלה ובעיקר בקשר שלה עם הבחור הצעיר אז מתגלה "טובת הילד" בגדולתו, מרים ראש ופורץ כיהלום בוהק. תומפסון עושה מטעמים מהתפקיד הלא פשוט של השופטת המכובדת שחוששת לסטות מהכללים ומהחוק.
מי שעוזר לתומפסון להעלות את "טובת הילד" מדרמה טלוויזיונית צנועה לסרט ראוי הוא פיון וייטהד, המגלם את הבחור הצעיר חולה הלוקמיה שהשופטת מוצאת את עצמה מפתחת איתו קשר בלתי צפוי. וייטהד, שהתגלה בסרטו של כריסטופר נולאן "דנקרק", משכנע כבחור צעיר ומבולבל שזקוק לדמות אם (או אולי לדמות נשית) שתנחה אותו בדרכו.לעומת מבול הסרטים על עורכי דין, לא נעשו עד היום מספיק סרטים על שופטים, וחבל. השופט שהוא אדם חורץ גורלות הוא דמות שכאילו נוצרה לקולנוע. גדולה מהחיים ובה בעת מתלבטת בשאלות הטריוויאליות ביותר. חייב ללכת בתלם אך מחפש תשובות לעיתים מחוץ לספירת הצדק. ספנסר טרייסי זכור כאב בית הדין ב"משפטי נירנברג" ורוברט דובאל הפליא בביצועיו ב"השופט". אמה תומפסון עוטה את הגלימה שלה בגאון ב"טובת הילד" ומצליחה להעלות את הסרט מדרמה קאמרית שגרתית למשהו שהוא הרבה מעבר לכך. שימו לב אליה בקטעי השירה והנגינה ותבינו מהי גדולה קולנועית שמצליחה לגעת.
היום כבר (כמעט) שלא עושים סרטים כאלה. סרטים שנוגעים בלב, סרטים שאין בהם פעלולים ואפקטים מיוחדים, סרטים שהצבעים שלהם אמיתיים, והנופים שלהם אמיתיים, והגיבורים שלהם הם אנשים שמרגישים, שמתלבטים, שכואבים, שאוהבים, שמחפשים.. סיפור הסרט מתאר את הדילמה המשפטית/אתית שמגיעה לאולם המשפט של פיונה מיי, שופטת בכירה ומוערכת, אמה תומפסון המופלאה. הוריו של נער בן 18, חולה בלוקימיה, מגישים לבית המשפט עתירה נגד הנהלת בית החולים שבו מאושפז הנער, בבקשה לאסור על מתן עירוי דם לבנם החולה, היות שהפעולה נוגדת את אמונתם הדתית. כשהם מודעים לעובדה שמניעת הטיפול עלולה לגרום למותו. המקרה המורכב והסבוך מועבר לידיה של פיונה בד בבד עם התפוררות נישואיה והמשבר הרגשי אותו היא חווה, כשתוצאותיו, כהשלכה לפסיקתה המשפטית בעניין, ישפיעו על חייה זמן רב לאחר סיום העיסוק בתיק. ארבעה כוכבים בסולם הגברת.
שם:ערןגיל:4722/12/2018 09:16:11
7/10
שופטת המתמודדת עם משבר בנישואים מחייבת צעיר לקבל עירוי דם כנגד רצונו על מנת להציל את חייו והופכת להיות מושא להערצתו. סרט טוב ומעניין אבל ללא מספיק רגש ועוצמה
שם:רוניתגיל:4604/12/2018 04:19:10
10/10
סרט כה מרגש ונוגע ללב רוצו לראות וגם לקרוא את הספר בנוסף