ביקורת סרט - "תיק נעדר": אכזבה מרה

בשלהי שנות ה-90 נחשב אריק זונקה לאחת ההבטחות הגדולות של הקולנוע הצרפתי החדש בזכות סרט הביכורים שלו "חלומות של מלאכים" (1998). זונקה, אגב, היה אז כבר בן 42 – לא בדיוק הגיל שבו מסמנים הבטחה קולנועית. מאז הוא ביים עוד שלושה סרטים בלבד – האחרון שבהם, "תיק נעדר" (Fleuve Noir), מגיע אל האקרנים אחרי עשור של שתיקה. הפילמוגרפיה המצומצמת הזו קשורה בחלקה לאלכוהוליזם של זונקה (שאף הוביל אותו בשלב כלשהו למפגשי תמיכה של אלכוהוליסטים אנונימיים), והידיעה שהוא עובד על סרט חדש, ועוד כזה שמבוסס על יצירתו של סופר ישראלי, עוררה בהחלט סקרנות.

חבל שאחרי דממה של עשור זונקה יצר סרט כל כך זניח. "תיק נעדר"

"תיק נעדר" מבוסס על ספרו של דרור משעני בשם זה (כותרתו במקור של הסרט היא "נהר שחור"). לא קראתי את הספר, וממילא נראה לי מיותר לדון במשמעות העתקת הסיפור מחולון לפרברי פריז ורובע פיגאל. מכל מקום, בעייתו המרכזית אינה קשורה במהלכים העלילתיים בהכרח אלא יותר בדמותו הגרוטסקית של הגיבור, שוטר אלכוהוליסט ומוזנח (ונסן קאסל), החוקר את תעלומת היעלמותו של תלמיד תיכון בדרכו אל בית הספר.

ביקורות קולנוע נוספות ב-ynet:

"הג'נטלמן והאקדח": אקורד סיום נהדר לרדפורד

"חיפוש": ניסיון יפה ובכל זאת גימיק

"הבית עם השעון המסתורי": חיקוי סתמי להארי פוטר

"ג'וני אינגליש מכה שנית" - מיסטר בין חייב לפרוש

קאסל מגלם את דמות השוטר כמו הייתה זו קריקטורה של נפש מיוסרת הנאבקת עם שדים פנימיים. בגבו השחוח, זקנו העבות והסתור, זעפנותו המופרזת ומראהו הכללי המרוט (האם לא היה עדיף כבר לקחת את ז'ראר דפרדייה?) – הופעתו מספקת הרבה מעבר למה שמצריך כדי להציג חורבת אדם.

כאשר אנו פוגשים בדמות כזו, בדרך כלל ישמש בעבורה הסיפור אמצעי של גאולה אישית. ואמנם, השוטר כמסתבר הוא בעצמו אב לנער בן גילו של הנעדר, שעוסק בסחר בסמים. הוא רוצה להציל את בנו, אך בה בעת מערכת יחסיו עמו אלימה והרסנית. בינתיים, החשוד המרכזי בהיעלמותו של הנער הוא המורה שלו לספרות (רומן דוריס) המתגורר באותו בניין בו גרה משפחתו, ועולה אפשרות שהקשר שלו עם הנער לא מסתכם רק ביחסי מורה-תלמיד (בעיקר כאשר מסתבר שהוא מעביר שיעורים פרטיים במחסן הבניין שנראה כמו מרתף ביתו של באפאלו ביל מ"שתיקת הכבשים", רק עם כתבי קאמי וקפקא). ברוח התקופה, האופציה של הצטרפות הנעדר לדאע"ש עולה (וגם יורדת).

מאידך, גם משפחתו של הנער אינה מה שנראה לעין. אמו השבורה (סנדרין קיברלן) מסתירה פרט או שניים, וסצינה של משגל בינה ובין השוטר המצחין נדמית כל כך מנותקת עד שלא ברור מדוע לא ירדה בעריכה. הסרט מבקש אמנם לדון בסוגיית המהגרים שהסעירה את צרפת בבחירות האחרונות דרך כמה דמויות משנה – אך גם העיסוק הזה נותר כאן אגבי ומיותר.

העובדה שהבניין בו מתגוררים הנעדר ומשפחתו (וכן החשוד) ממוקם בקרבת יער המשמש כמקום מפגש להומוסקסואלים, מאפשר לזונקה לעצב דימוי גס ומאיים של חברי הקהילה – כאילו מדובר היה בסצינה מסרט הזומבים הקלאסי "ליל המתים החיים" (1968). היבט אחר, נוסף, שמציע הסרט, האמן שמבקש להשפיע על המציאות ובה בעת לשאוב ממנה, מטופל פה אמנם בצורה קלושה ומנותקת, אך הוא מספק לשחקנית הנהדרת אלודי בושה (שזכתה בפרס המשחק בפסטיבל קאן על הופעתה ב"חלומות של מלאכים") את אחד מרגעי השיא.

קריקטורה של נפש מיוסרת הנאבקת עם שדים פנימיים. ונסן קאסל

"תיק נעדר" עוסק, כאמור, בהורות הרסנית, פרוורסיה ואשמה. כל כולו מעקב אחר דמויות המחפשות גאולה בעולם נטול רוך ורחמים. כאשר בחלקו החותם של

 הסרט השוטר נהפך לכומר מוודה – ההיבט הזה נהיה נוכח ממש. בסופו של דבר, נדמה שזונקה "התאהב" בקדרות הנוראה השורה על סרטו, עד כדי התעלמות מעיצוב משכנע של דמויות וסיפור. חבל שאחרי דממת אלחוט בת עשור הוא יצר סרט זניח כזה, אבל יש לקוות שעד הפגישה הבאה עמו לא נאלץ להמתין זמן ממושך כל כך, ושהיא תהיה מתגמלת הרבה יותר.